כבר שנים שהתקשורת מבלבלת לנו את השכל שטכנולוגיה לבישה זה הדבר הבא, אבל טכנולוגיה לבישה זה ממש לא דבר חדש, למעשה היא קיימת כבר למעלה משלושים שנה. אחת מהחלוצות הגדולות בתחום הייתה חברת אדידס, שלקראת אולימפיאדת לוס אנג'לס ב-1984 השיקה את ה-אדידס מיקרופייסר, שילוב מושלם בין עיצוב לטכנולוגיה, והנעל הראשונה בהיסטוריה עם חיישן מובנה שיכל להציג את מרחק הריצה, הקצב ואפילו את שריפת הקלוריות.

אדידס מיקרופייסר: גאדג'ט הריצה הדיגטלי של היאפים החדשים

ג'ורג' אורוול דמיין ב-1984 עולם אפל שבו הטכנולוגיה עוזרת למשטרים טוטאלטריים להכתיב לאזרחים מה הם אמורים לחשוב. הוא אולי הקדים בכמה עשורים את הנבואה שלו, אבל בפועל המציאות בתחילת שנות השמונים הייתה קצת יותר אופטימית. אפל יצאה עם המקינטוש הראשון ועשתה מהפכה עצומה בעולם המחשוב, שעוני קסיו דיגיטלים היו פופולארים וחדשניים כמו הטלפונים החכמים של היום, וקונסולות אדירות כמו נינטנדו, סגה ואטארי הפכו כל בית למתחם גיימינג משוכלל.

בכלל, האייטיז היו שנים של חגיגה טכנולוגית מרהיבה. זו התקופה שבה התחיל להיווצר קשר חזק בין האדם למעבד הדיגיטלי, התקופה שבה המין האנושי נחשף ליכולות המופלאות של הטכנולוגיה. הסדרה המצויירת הפופולארית ביותר באותה תקופה הייתה אינספקטור גאדג'ט (בארץ קראו לה חוש-חש הבלש, שם מגניב אומנם, אבל כזה שפיספס לגמרי את המשמעות הטכנולוגית של הסדרה). במוזיקה הסינתיסייזר הפך לסטנדרט ועיצב את הפסקול של עשור שלם. כמובן שגם עולם הקולנוע הושפע, כך זכינו לראות יצירות מופת עתירות אפקטים חדשניים כמו שליחות קטלנית (Terminator , 1984) ו-בלייד ראנר (1982).

הנעל של העתיד

זו בדיוק האווירה שמעניקה השראה למעצבים ליצור את הדבר הגדול הבא, את העיצוב שיפוצץ לאנשים את המוח. לקראת המשחקים האולימפיים בלוס אנגלס 1984, אדידס רצתה להציג את המייזם הטכנולוגי שלה. אירועי ספורט המוניים הם תמיד הזדמנות מצויינת לקבל חשיפה לפרויקט הדגל שלך, להציג חזון אמנותי שהוא מעבר למוצר פרקטי. אדידס לא רצתה לייצר את הנעל של הדור הנוכחי, היא רצתה לייצר את הנעל של העתיד.

צריך לזכור שבאותה תקופה אדידס הייתה חברת הספורט הגדולה ביותר בעולם. לנייקי כבר היה אוויר בנעליים, אבל הוא היה חבוי ואף אחד לא הבין מה זה. את ה-נייקי מאג היא הציגה רק ב-1989 ובכל מקרה זו לא הייתה נעל שהציבור יכל לרכוש. ה-ריבוק פריסטייל התחילה לצבור מומנטום, אבל עדיין לא השפיעה על המעמד של ריבוק כחברה מובילה. היריבה הנצחית של אדידס באותה תקופה – פומה, יצאה עם ה-אר. אס קומפיוטר שלה רק ב-1986. אדידס לעומת זאת שלטה בכל ענפי הספורט הגדולים, היא הייתה חזקה, עשירה ומבוססת, אלו בדיוק המרכיבים שעוזרים לך להכתיב את הטכנולוגיה הבאה בעולם הסניקרס.

עיצוב שהוא סיטייטמנט

ההנחייה שקיבל צוות העיצוב הייתה לייצר נעל שתחבר בין עולם הריצה לטכנולוגיה. לאחר עבודת מחקר, הצוות הצליח להשתיל חיישן תנועה קטן בחלק הקדמי של הנעל השמאלית, ממש באזור הטואו-בוקס. החיישן ידע לשדר לפנל תצוגה שהותקן באזור השרוכים את מרחק הריצה, קצב הריצה ואפילו את כמות שריפת הקלוריות. על הפנל היו שני כפתורים שבעזרתם הרץ היה יכול לאפס את הנתונים לפני כל ריצה, או להגדיר מראש את הייעדים שהוא הציב לעצמו. בנעל הימנית לא היה פנל תצוגה נוסף, אלא כיס קטן עם כיסוי ולקרו, אולי לבטריה חלופית במקרה שהראשונה תיגמר באמצע הריצה.

אבל אדידס לא הסתפקה רק בטכנולוגיה חדשה, היא רצתה שהנעל תהיה סטייטמנט, נעל שתצעק עתיד. הלשונית הענקית אומנם שימשה כמתקן אחסון לפנל האלקטרוני, אבל היא גם הסתירה את השרוכים והעניקה לנעל מראה חלקלק ואווירודינמי. בנוסף, המעצבים שילבו את שתי הלבנים המסורתיות של אדידס בסוליה לתוספת חיזוק ויציבות, וצבעו אותן באדום ושחור עוצמתיים. לבסוף, האפר נצבע בכסף מטאלי שיצר אימפקט חללי והפך את הנעל למן קפסולה עתידנית מנצנצת.

אדידס מיקרופייסר: הנעל של היאפים החדשים

קהל היעד המקורי של ה-אדידס מיקרופייסר היה הדור של היאפים החדשים. חבר'ה עירוניים, משכילים, שמרוויחים משכורת גבוהה, עוסקים בספורט, וישמחו לקבל במתנה גאדג'ט שמשלב את עולם הריצה עם עולם ההיי-טק. אדידס ידעה מראש שרצים מקצועיים לא יקחו את הנעל הזו ברצינות, שאם הם באמת ירצו לקבל נתונים על הריצה שלהם, שעון דיגיטלי ב-10$ יכול לעשות את העבודה הרבה יותר טוב. בנוסף, הנעל לא באמת התחשבה בנתונים מורכבים כמו משקל גוף או גובה ולכן התוצאות שהיא הציגה היו שנויות במחלוקת, אפשר להגיד שהייתה לה רמת אמינות של קראתי ואני מאשר את התנאים.

גם הביקורות בעיתונים לא התייחסו ברצינות לנעל החדשה, הם כתבו שהיא הבטיחה טכנולוגיה חכמה למרות שהיא הייתה די טיפשה. שהאפשרויות שהנעל מציגה לא באמת עוזרות לרצים (בטח לא כאשר משווים אותה לנייקי %ZoomX Vaporfly NEXT של היום, שפשוט גורמת לך לרוץ יותר מהר). בביקורת שנכתבה על הנעל באינטרנשיונל מגזין מאותה תקופה הכתב ציין: "אף אחד לא אמור לשלם 125$ על נעלי ריצה, לא משנה כמה הוא עשיר". מעניין מה הוא היה אומר על המחירים של היום.

אדידס מיקרופייסר: הכל מלבד ריצה

אדידס בעצמה לא התייחסה לנעל הזו כנעל ריצה מקצועית והתוצאה הייתה בהתאם – נעל ריצה שמיועדת להכל מלבד ריצה. היא יצרה גאדג'ט מגניב אבל לא פקרטי בשיט. הנעל הייתה עשויה מעור קנגרו עבה ולא נושם, היא הייתה כבדה יחסית לנעלי ריצה מאותה תקופה ומי בכלל יכול להתסתכל על התצוגה האלקטרונית הקטנה בזמן ריצה. בנוסף, בגלל שהטכנולוגיה הייתה ממש בראשית דרכה, הנעל לא ממש הייתה עמידה לריצה בקצב מהיר, למהלומות כתוצאה מקפיצה או לחדירה של נוזלים. היא בעיקר שימשה כאובייקט אסתטי, תצוגת יכולות והרצון להציג את החזון העיצובי של אדידס לשנים הבאות.

למרות שהיא מעולם לא זכתה לכבוד שמגיע לה, היום כבר אפשר להגיד שה-אדידס מיקרופייסר היא נעל איקונית מבלי שזה ישמע קלישאה. לא כי היא הקדימה את זמנה, אלא כי היא הגיעה בדיוק בזמן שלה. היא אולי לא פרקטית בשיט, אבל כן שיקוף נהדר של רוח התקופה, הרצון לבחון את גבולות הטכנולוגיה, לחקור אותה ולשלב אותה ביותר ויותר תחומים, כמו בעולם הריצה.

היא יועדה לדור חדש של אנשים – יאפים שעוסקים בספורט ומחפשים נעל שתשלב בין עולם הפופ לטכנולוגיה ותבליט אותם מהסביבה. היא בעצם שילוב בין היאפים של פעם להיפסטרים של היום – סוג של יאפסטרים. יכול להיות שהתנועה הזו עוד לא נוצרה, זה אולי מסביר למה היא לא הקדימה את זמנה, הזמן שלה עוד לא הגיע.