סניקרהדס בארץ הקודש: פרויקט 13 | רן פרננדס

סקייטרים תמיד היו ראשונים לזהות טרנדים, והראשונים להתרחק מהם כשהם הפכו לנחלת הכלל. זהו בדיוק הסיפור מאחורי ה-נייקי דאנק, נעל כדורסל נשכחת שהסקייטרים החזירו למרכז הבמה. כדי לחקור לעומק את הקשר בין סניקרס לסקייטרים, יצאתי לתל אביבה כדי לפגוש את אשף הסקייט, אושיית הסטריט-וור והתופעה ההיפראקטיבית שנקראת רן פרננדס. דיברנו על סופרים, סטוסי, פאלאס, פול רודריגז, סטפן ג'נוסקי, שנות התשעים ועל למה הנייקי דאנק היא בעצם נעל נוראית לרכיבה על סקייטבורד.

אנקדוטה קטנה: מתברר שפרננדס ואחי הצעיר מכירים מגיל 14, אז לפני המפגש ביקשתי מאחי שיספר לי על רן פרננדס, הוא אמר מילה אחת.

סניקרהדס בארץ הקודש: פרויקט 13 | רן פרננדס

סניקרהדס בארץ הקודש: פרויקט 13 | רן פרננדס

אתה יודע לפני שבאתי לפה שאלתי את אחי עליך, הוא אמר לי מילה אחת – פרפקציוניסט!

מצחיק שאתה אומר את זה, אנחנו סוגרים מעגל פה עכשיו. בדיוק יצאה ה-Nike SB Dunk Low VX1000, היא בהשראת מצלמת הוידאו Sony DCR-VX1000, היו מצלמים איתה פורנו ואקסטרים, וזו המצלמה שאני משתמש בה עד היום. מגיל 16 אני מנסה לצלם סרט עבור הספונסר שלי Hypnotize, היום אני בן 33, כלומר כבר 17 שנה. כל פעם שאני הולך לצלם סאשן אני חוזר הביתה ואני בלופים, אני חייב להוציא את המקסימום שאני יכול. כל שוט חייב לחתום את הטריק, כך שאין סיבה לעשות אותו יותר כי ככה הוא נראה במיטבו. כל חודשיים אני מצליח להוציא צילום אחד ממש טוב, אבל זה לירוק דם. מקווה שהסרט ייצא תוך שנה וחצי.

17 שנה לצלם סרט? זה אומר שאותו בן אדם יכול להופיע בגיל 13 ואז בגיל 30!

ברור. תראה בארץ אין שום תמיכה כלכלית, אני מנסה לגשש את הדבר הזה, זה לא פשוט. מספיק שיש לי עוד תחביב של סניקרס, וויד, חברה וזה נגמר. אני מקנא באנשים שיש להם רק עבודה, אשה ונגמר הסיפור. אני מסיים את היום בתחושה שחס וחלילה לא שכחתי לעשות גם את זה. עכשיו אני אוהב את זה כן, אני היפר, כמה דברים בו זמנית, אבל זה קשה.

סניקרהדס בארץ הקודש: פרויקט 13 | רן פרננדס
היפר | רן פרננדס

שמתי לב שסקייטבורד זה הענף ספורט היחידי שהצילום בו הוא חלק בלתי נפרד מהספורט.

כן, ברמה של סקיל, כל רוכב הוא צלם. יש לזה סיבה, היופי בסקייטבורד שזה על התפר בין אמנות לספורט. הרבה יגידו לך אחי, פה אני מפעיל את היצירתיות שלי. יש חבר'ה שמצלמים כדי לדחוף את עצמם, כמו בעולם ההיפ-הופ. הרי בסופו של דבר סקייטבורד זה הדבר הכי מגלומני שיש, כשאתה קטן אתה עוד לא יודע זה, אבל אתה הבמאי של הסרט שאתה חי בו. זה מתחיל מאיך שאתה מתלבש, בגלל זה סקייטרים מתעניינים באופנה, התאמות צבעים, אתה כל הזמן מצולם, זה יושב לך בתת מודע. אם אתה נראה טוב, זה נותן לך לעשות את התרגיל ביותר אדישות, יותר מקצועיות, התנועות שלך יותר זורמות, לא יודע איך להסביר את זה.

איך הגעת לעולם הסקייטבורד?

נכנסתי בטעות, אהבתי את הגרפיקות. למדתי בגימנסיה והיו שם כמה רוכבים מרמת אביב ג'. הם היו באים עם הסקייטבורד שלהם וזה היה מחרפן אותי, היו אז Blind ו-World Industries. הייתי קונה בהתחלה רק בגדים, הייתי גולש גלים בכלל. יום אחד אחי החליט לחזור לרכב, הציע לי לבוא אותו, ואז ראיתי שיש סצנה. אני מאוד היפרקטיבי וזה פתר לי הרבה דברים בחיים, בטעות נהייתי טוב בזה. הייתי רואה וידאו מחו"ל ומחקה אותו.

סניקרהדס בארץ הקודש: פרויקט 13 | רן פרננדס
נכנסתי בטעות | רן פרננדס

מה האופנה היום אצל הסקייטרים, ממה הם מושפעים?

אני וחבר חקרנו מה שקורה עם הסקייטרים באופנה עם הזמן. תמיד הסקייטרים היו מאמצים מראה מסויים ואז הקהל הסאחי היה מאמץ את זה בהדרגה. הרי מלא דברים בסקייט הקדימו את זמנם, ואז זה הגיע למיינסטרים והסקייטרים חיפשו משהו אחר. פעם סקייטרים היו נוסעים עם מכנסי באגי, ואז נכנסו הראפרים ופתאום סקייטרים כבר לא נראו כמו סטריט-דוגס. ואז זה הפך להיות משהו מאוד אינדיבידואלי, אחד נראה כמו ראפר, השני כמו רגאיי, פופ-סטאר, ההוא מטאליסט, זה בא עם ניטים, היום דווקא יש איחוד מחדש וצריך להגיד על זה תודה לנייקי. היא הצליחה לאחד את כל החבר'ה למשהו אחד.

איך נייקי הצליחה לאחד את כולם?

פעם אם מישהו היה שומע מטאל, היו חברות נעליים שהוא היה קונה כמו Fallen, ראגיי היו נוסעים על Ipath או Organika, היפ-הופ היו נוסעים על Etnies או éS, כמה שיותר פאפי. חברות היו מנסות לשדר לקהל יעד מסויים. נייקי מהתחלה עשו בחירות נטולות אימג'. סטפן ג'נוסקי, פול רודריגס, אין משהו רע להגיד עליהם, למרות שהם עדיין שונים.

נטולות אימג' | Nike SB Dunk Low Infrared Orange

אבל נייקי במשך שנים ניסתה להיכנס לסצנה ולא הצליחה, כשהיא בסופו של דבר נכנסה, כל החברות הקטנות נעלמו בגללה.

זה לא בדיוק בגלל זה, סקייטרים מאוד תומכים ב-Skater Owned Brands. אם משהו לא קשור, זה מהר מאוד מגיע לאנדרגאונד ואז שורפים אותו לאט לאט. בהתחלה סקייטרים מאוד התנגדו לנייקי, ברמה של מה אתה פאקינג קרוק שאתה הולך לי עם נייקי? אבל אז נייקי לקחו את פול רודריגס, זה המייקל ג'ורדן של הסקייט, הכי משווק, כולם מתחברים אליו. בסופו של דבר המכה המוחצת היא – אחי, הבריאות שלי יותר חשובה – אף חברה לא הצליחה להגיע לטכניקות שנייקי משתמשת בהם כדי לבלום זעזועים. אנשים שהיו נוסעים על אתניס או ואנס, הרגליים שלהם מתות עד היום. לנייקי יש הרבה יותר ניסיון בספורט, בבלימה, גם התמחור של ה-ג'נוסקי היה נמוך – 330 שקל. היא הפילה את כל החברות, היא הייתה זולה, צמודה על הרגל, מחזיקה ועם קושינג.

הבריאות יותר חשובה | רן פרננדס
הבריאות יותר חשובה | רן פרננדס

או.קיי, אבל זה שנייקי נתנה פיתרון טוב, עדיין לא אומר שזה לא בגללה.

החברות ההן לא השקיעו מספיק. הן לא נתנו את הפייט, הם חשבו שסקייטרים ישארו סקייטרים.

אולי אתה לא באמת יכול לתת פייט, הרי מי באמת יכול להתחרות עם התקציבים של הגדולות?

דוגרי כן, אבל אתה מסתכל על מה יצא טוב. נייקי לא באה רק לקחת, יש תחרויות היום שהיא מרימה ואף חברה אחרת לא יכלה לתת. יש 30-40 סקייטרים בעולם שמסודרים כלכלית בזכות נייקי, זה יותר מהאפס שהיה קודם. יש תחרות סטריט-ליג, אנשים יוצאים עם פרארי, עם דירות. סנדי בודקר (Sandy Bodecker) הוא מי שגרם לסקייטרים להעריך את נייקי, הוא הקשיב להם. בהתחלה הם באו בקטע של יש פה נתח, ואז הם התחילו להקשיב.

נייקי לא באו רק לקחת | רן פרננדס
נייקי לא באו רק לקחת | רן פרננדס

דיברת על המחיר הנוח של הג'נוסקי, אני חושב שזה הכרחי, הרי כמה זמן מחזיקה נעל חדשה של סקייטר?

אם אתה נוסע כל יום? בין שלושה שבועות לחודש. זה כל היופי בסקייטבורד, בקנייה עצמה אתה לא לוקח בחשבון את האפשרות שתהרוס את הבגדים או הנעליים, זה קורה לך רק בגיל מאוחר יותר. זו הכחשה תמידית. לא היה אז אפירינס שהוא לא של סקייטר, הייתי יוצא בלילה אחרי הסאשן ככה. מסריח. תזדיינו. זה היה הדיבור. את רוצה תצטרפי, והיו מצטרפות, היו אוהבות את הפאק-איט. גם האתניס לא היו זולות, הן עלו 450 שקל. רק ה-Vulcanized הורידו את המחיר. בעייני זה מאוד מוזר, פעם הסקייט היה מאוד Down To Earth, זה הכל בגלל הניו-יורקרים, הם ערבבו אותו מאוד חזק עם היי-פאשן, היפ-הופ. לפעמים אנשים נכנסים ליוטיוב רק כדי לראות איך סקייטרים מתלבשים. יש לך סקייטר כמו יוטו הוריגומה (Yuto Horigome), הבן אדם מקבל חבילות מנייקי, גם פול רודריגז.

בוא נדבר קצת על הדאנק, זה בכלל נוח לרכב איתה?

היום אם סקייטר הולך לנסוע עם הגריידפול-דד (Nike SB Dunk Low Grateful Dead) זה ימבה צפיות. יש לי פה ים דאנקים ואני לא אסע עם הנעל הזו, גם כי היא נראית יותר מדי טוב, וגם כי אין פיל, אין קשר בין הבפנים לבחוץ. דאנק מכריחה אותך ללמוד לנסוע מחדש על הסקייט, אתה צריך להפעיל יותר לחץ עם הרגל האחורית, אין סיבה לשנות משהו שעובד, זה נטו אופנה.

מוזר, הרי הסקייטרים אימצו מלכתחילה את הדאנק כי היא התאימה להם, כי הם חשבו שהיא שהיא עונה על כל הצרכים של רכיבה.

סתם מזיינים לך את המוח, אם דאנק הייתה נוחה לסקייט היית רואה אותה חוזרת בכל מני צורות, לא היו כל השנים אייר טריינרים? אני מעריץ את הדאנק כי היא מזוקקת בול, אבל היא לא מתאימה לסקייט, המטרה שלה לא הייתה לסקייט מלכתחילה. כולם היו על מיקרוסופט ואז הגיע המק, אז אין סיבה לחזור למיקרוסופט. הג'נוסקי זה הנעל שעובדת, היא נותנת מענה.

מזוקקת בול | רן פרננדס
מזוקקת בול | Nike Dunk Low Ceramic

מה עם מה שקורה בארץ, יש בסקייט-פארקים דאנקים? אתה רואה אותה בגלית?

אני אגיד לך מה קורה, יש אבל לא הרבה. אני צופה דברים מראש, אני שם לב להדרגתיות. בדוגרי סקייטרים בארץ הכי מחוברים לתכנים לא מקומיים. מה שעושים שם עושים פה. אז כרגע כולם מעלים קליפים עם דאנקים. מעבר לזה הבאגי חזר, כוס-אמא של כל הסלים, מכרתי הכל. למה הזמנתי עכשיו עוד דאנק? כי היא נותנת מענה, יש לה לשונית פאפית, זה הלוק של 2002 ואז אנשים רואים את זה ויש נוסטלגיה. סקייטרים התחילו עם הדאנקים לפני 4-5 שנים, עכשיו כל הסניקרהדס רוצים דאנקים אז סקייטרים עוד מעט לא ירצו את זה. הם לא אוהבים להיות חלק מהחבר'ה.

אז מה הולך להיות הדבר הבא?

מה שנייקי יחליטו, הם תפסו אותנו בביצים, מבחינת הסקייטבורד אני מרגיש שבלייזר הולך להיות הדבר הבא. היום נייקי דוחפים יותר בלייזר, דאנק, דגמים שאין להם רויאלטיז, הם כבר לא צריכים את ג'נוסקי כי הסקייטרים אצלהם. ראית את ה-בלייזר GT? היא מאוד שונה, זה גרנט טיילור, האיש מפלצת, שוחט, הוא מספיק כדי לדחוף את הדגם הזה. מבחינת הלוק הבלייזר תחליף את הג'נוסקי.

תפסו אותנו בביצים | נסיקרס שרן פרננדס נוסע איתן
תפסו אותנו בביצים | הסיקרס שרן פרננדס נוסע איתן

ענפי ספורט כמו כדורסל וטניס השתנו עם השנים והנעליים השתנו בהתאם, האם היה שינוי כזה גם בסקייט? אם אני אלך עשרים שנה אחורה, אני אראה רכיבה אחרת?

לחלוטין כן. אם אתה תלך עשרים שנה אחורה אתה תראה טריקים, אם תלך עשר שנים אחרי אתה תראה סגנון. יש לך את התנועתיות, הזרימה של הגוף, זה בזכות הנעלים הסלימיות, זה משפיע על הכל. ברגע שאנשים חזרו לדאנק, הסטייל חזר להיות יותר סטיף, פחות פלואו עם הידיים, יותר כוח. יש כאלו שמצליחים לנסוע כמעט אותו הדבר, אבל עדיין יש לזה לוק מאוד שונה. אני אוהב את זה, מת על איך שזה נראה מהצד. אבל זה לא זה.

אתה חייב להסביר לי מה הקטע עם פאלאס? אתה היחידי שאני מכיר שמעריץ את החברה הזו.

זו חברה של בריטים, ארבע חברה מאוד מפורסמים. תראה אני מאוד רציני בעבודה שלי, אני צריך שזה יהיה אינסטנט, אסתטי, איכותי ומשהו מאחורי. בשנקר הייתי צריך להסביר על העבודה שלי מול הכיתה והייתי עושה צחוקים, לא סובל את אלו שאומרים "אני יצאתי מנקודת הנחה של…" יאללה כוס אוחתוק. הייתי אומר אני יצאתי מנוקדת הנחה שזיינתי את המוח אבל מאוד השקעתי במה שעשיתי. תמיד הייתי אומר שבעבודה טובה אתה לא צריך לזיין את המוח. זה מה שפאלאס עושים. מבחינת קאטים, טופוגרפיה, קולור בלוקים, עבודה מטורפת, אבל תיכנס פנימה, הכל שם צחוקים.

אני תמיד אוהב את השחרור בתוך כל הרצינות. הם מלומדים אבל מבינים את הראש של סקייט. יש מעט מאוד חברות כאלה – נייקי SB ספציפית, פאלאס, סופרים, סטוסי. אני עובד עכשיו כדי לפתוח ברנד, אני אמור לטוס לארצות הברית, למצוא מפעלים, חנויות, נעשה כמה הוקס. פאלאס זה בדיוק הליין שלי, פרימיום סקייטבורד וור, גם החבר'ה שלכם, גם צחוקים, אבל בוא נהיה גם רציניים.

סניקרהדס בארץ הקודש: פרויקט 13 | רן פרננדס
פאלאס זה בדיוק הליין שלי | רן פרננדס

בארץ יש מודעות למותגים שהם לא נייקי וסופרים? אתה רואה אנשים עם סטוסי ופאלאס?

תן לזה עוד שנה וחצי שנתיים, כולם יהיו ככה. יש לנו ראש יהודי, אם זה לא פרקטי אל תמכור לי את השטויות האלו. לבוא להוציא על כובע 500 שקל שאתה הולך להזיע בו, זה רק ברגע שכולם יתחילו להיות כבשים, גם בסקייט יש כבשים אל תחשוב. אני לא רוצה להשוויץ, אבל מאז ומתמיד הייתי דמות מפתח בסצנה, היה לי בחירות אסתטיות נכונות, מתנה מאמא שלי, היא הייתה מעצבת אופנה, אח שלי אלוף הארץ בסנוקר, יש לו עין מטורפת, לכולנו יש קשר בין העין ליד. תמיד הייתי יודע איך להתלבש, איזה טריקים צריך לעשות. בהתחלה אכלתי הזיות על סטוסי, אבל אז קראתי עליה, על ההיסטוריה, הרי ג'יימס ג'בייה מסופרים פתח את החנות הראשונה עם שון סטוסי, אז בעצם סופרים מושתת על העקרונות של סטוסי. יום אחד באתי עם חולצה שלהם ולאט לאט זה תפס. פתאום יש עוד אנשים שלבשו סטוסי.

איפה המיקום שלך בקהילת הסקייטבורד, אתה שייך לדור המייסד?

לא לא אני ממש לא מהדור המייסד, רכבתי על הייפ מסויים בזמן הנכון. הייתה קהילה לפני. זה היה מטורף. לא היה אינסטגרם. הכל היה מפה לאוזן. היו קומונות קטנות בכל עיר שאף אחד לא היה יודע עליהם. בשנות התשעים לכולם היה גלגלי קריפטוניקס וקרש בננה עם הפלסטיקים מאחורה. למרות שזה ירד יש אנשים שלא התנערו, ואז בתחילת שנות האלפיים זה חזר עם ערוץ אקסטרים, משחקים כמו טוני הוקס פרו סקייטר.

איך אתה משווה בין שנות התשעים לתקופה הזאת? יש היום סקייט-פארקים, יש תרבות, אנשים עושים פה דברים מטורפים.

זה לא יותר מפותח, זה השתנה, זה קיבל מסכה אחרת. הכמות של האנשים אולי זהה, אבל זה שיש סקייט-פארקים זה בא על חשבון המקומות. גולדה, קניון ערים, אז גם היה מותר לשתות אלכוהול ברחוב, ישיבות. צחוקים. תזדיינו כולם. אין מה להיות במחשב. גם מי שלא היה סקייטר היה בא, היה ים נשים, סקייטרים היו הולכים למסיבות, הם היו פחות אאוטסיידרים. אנשים היו שואלים אותי מה היית בגולדה? לא היה תמונות, אתה מדמיין ארנה עם אורות, היה הרבה יותר מקום לדימיון.

סניקרהדס בארץ הקודש: פרויקט 13 | רן פרננדס
פעם סקייטרים היו פחות אאוטסיידרים | רן פרננדס

נראה לי שאתה סתם עושה רומנטיזציה של התקופה, הכל יותר יפה כשאתה חווה התקפי נוסטלגיה, בתכלס זה בטח זה לא היה כזה גדול.

זה היה באותו יחס! מה שהיה באותה תקופה אפשרי. נכון שהיום עושים פה דברים מטורפים, אבל תראה מה קורה בעולם, מי אנחנו? יש לך אקרשטיין שהוא מונפול והוא דופק את כל הסצנה פה בישראל, בארצות הברית הכל בטון ומעקה יותר נמוך. בגלל הפיגועים יש פה מאבטח שמעיף אותך מכל מקום. אנשים פה נלחמים בזה, מחפשים מקומות בכל הארץ. זה מרוב אהבה, אם עשית תרגיל, כשהרגע הזה קורה, זה לא רואה ממטר אורגזמה, ולהשיג את הדבר הזה בדברים אחרים זה כמעט בלתי אפשרי, אני משיג את זה רק בעיצוב. בשביל זה אנחנו חיים, בשביל הלא נודע.

לכל סדרת הכתבות: סניקרהדס בארץ הקודש

InstacopSneakers

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *