סדרת הסניקרס המצליחה ביותר מאז ומעולם, זאת שהפכה מזוג נעליים בודד למותג השווה מיליארדים, יכולה להילמד בחוג לאסטרולוגיה בדיוק כמו בבתי ספר לעסקים של הפקולטות היוקרתיות ביותר. זה בעיקר סיפור על מקריות, עקשנות, זחיחות, אינטואיציה ותבונה, שמתלכדים לכישרון אחד ענק שהעולם טרם ראה כמותו – מייקל ג'ורדן.
מייקל ג'ורדן חלם על אדידס
בסוף שנות השבעים אדידס הייתה המותג הכי חם בשוק, הנעליים שלה היו מעור ואתלטים מקצועיים אהבו את תחושת היציבות שהעור מעניק להם. אבל אדידס לא הייתה רק נעל ביצועים, בעיקר בזכות ה-סופרסטאר היא שלטה באופנת הרחוב ונקשרה לעולם ההיפ-הופ שבאותה תקופה צבר תאוצה אדירה. ההשפעה הגדולה של אדידס לא פסחה על מייקל ג'ורדן ,שהיה באותה תקופה נער אלמוני מתיכון Laney שבמדינת צפון קרוליינה.
ג'ורדן אומנם שיחק בתיכון קצת עם נייקי, אבל תמיד העדיף את הנעליים של אדידס. בשנה השנייה שלו הוא נופה מנבחרת הכדורסל של בית הספר, מאחר והיה יחסית נמוך לשאר השחקנים. שנה לאחר מכן הוא הצליח להתקבל לנבחרת, והפך במהירה לשחקן המוביל בקבוצה ולאחד השחקנים הבולטים בכל המדינה. מאוחר יותר יתברר שלניפוי הכואב יהיה השפעה על הדחף העצום של ג'ורדן להצטיין כדי לא להיכשל לעולם.
שנא את צפון קרוליינה
למרות היכולת הגבוהה, ג'ורדן לא סומן מייד ככוכב שעקבו אחריו הסקאוטרים של המכללות הגדולות. המכללה הגדולה ביותר שחיזרה אחריו הייתה צפון קרוליינה. הבעיה הייתה שבתור נער ג'ורדן שנא את המכללה הזו. הוא העריץ את דיוויד תומפסון (David Thompson) ששיחק דווקא ביריבה הגדולה שלה – צפון קרוליינה סטייט.
למרות זאת, ג'ורדן הגיע באופן עצמאי לסיור במכללה והתרשם מהמתקנים שלה. בסופו של דבר, מה שעזר לו להחליט להצטרף למכללת צפון קרוליינה הייתה חברות משונה שנרקמה בין אבא שלו ג'יימס ג'ורדן (James Jordan) לעוזר המאמן של המכללה רוי וויליאמס. באותה תקופה ג'יימס היה בונה במו ידיו גופי חימום ביתיים, ובשיאה של החברות הוא הכין גוף כזה לוויליאמס.
המאמנים קבעו עם איזה נעליים יישחקו
ג'ורדן רצה להמשיך לשחק עם אדידס גם במכללה שלו, רק שבעבר החוזים של חברות הספורט לא היו מול השחקנים, אלא ישרות מול המאמנים. הם היו מרוויחים עבור המשרה שלהם בסביבות 25,000 דולר בשנה, אבל קיבלו עוד 10,000 דולר מחברת הספורט רק כדי שיכתיבו לשחקנים שלהם אם איזה נעליים לשחק.
כמובן שהמכללה קיבלה מחברת הספורט את מדי המשחק, מדי האימונים והנעליים בחינם ולכן זו הייתה עסקה משתלמת לכל הצדדים. למאמן של מכללת צפון קרוליינה קראו דין סמית' (Dean Smith) והיה לו חוזה עם החברה ששלטה אז בשוק הכדורסל – קונברס. ג'ורדן נאלץ לשחק בכל תקופת המכללה שלו עם ה-קונברס אול סטאר פרו לת׳ר.
לשון בחוץ וניתור אדיר
ג'ורדן לא נחשב לכוכב הגדול ביותר במכללת צפון קרוליינה. ג'יימס וורת'י ו-סאם פרקינס שכבר היו בקבוצה, נחשבו באותה תקופה לכוכבים גדולים ממנו. למרות זאת, תוך עשרים דקות לתוך האימון הראשון, היה ברור לכולם מי השחקן הכי טוב בקבוצה. הקהל התאהב במהירות בבחור שמרבה לחדור לסל עם הלשון בחוץ וניחן ביכולת ניתור אדירה.
למרות האתלטיות ויכולת הקליעה המרשימה, התכונות החזקות ביותר של ג'ורדן היו דווקא משטר אימונים קשוח וביטחון עצמי גבוה. הוא לא נשען רק על התקפה, אלא הפך את עצמו לשחקן ההגנה הטוב ביותר בליגה. הוא היה מרבה לחסום זריקות ולחטוף כדורים שהסתיימו בהתקפות מתפרצות.
אליפות וסל ניצחון
כבר בשנתו הראשונה, ג'ורדן קלע את סל הניצחון בגמר המכללות של עונת 1981/82 מול ג'ורג'טאון של פטריק יואינג. הסל ההיסטורי, שהעניק אליפות יוקרתית למכללת צפון קרוליינה, משודר עד היום באולם הכדורסל לפני משחקים גדולים של המכללה ומטריף את הקהל. ג'ורדן נהפך בין לילה לכוכב הגדול במדינה. שנים מאוחר הוא יותר יספר שהקליעה המפורסמת החדירה בו את הביטחון שהוא יכול להצליח גם בליגה של הגדולים. הוא המשיך לעוד שנתיים מוצלחות שבהן הוא העלה את הממוצעים שלו כמעט בכל הקטגוריות. לאחר 3 שנים, מבלי לסיים את הלימודים, הוא החליט לצאת לדראפט 1984.
בחירה שלישית בדראפט
עד היום דראפט 1984 נחשב לאחד מהאיכותיים ביותר בליגת ה-NBA. במקום הראשון יוסטון רוקטס בחרה את האקים אולאג'ואן, בחור מופלא בגובה 2.13 מניגריה עם יכולות של גארד בגוף של סנטר, הוא היה בהחלט בחירה ראשונה ראויה. במקום השני פורטלנד לקחה את סאם בואי במה שנחשב עד היום לבחירת הדראפט הגרועה בהיסטוריה. בואי תמיד יזכר כ-"ההוא שנבחר לפני מייקל ג'ורדן". הוא בילה את רוב הקריירה שלו בשיקום מפציעות עד שפרש בגיל 34. ג'ורדן נבחר רק במקום השלישי על ידי ה-שיקאגו בולס. באותו דראפט נבחרו גם צ'ארלס בארקלי (מקום 5) ו-ג'ון סטוקטון (מקום 16). כל החברים ברשימה מלבד סאם בואי, נבחרו עם השנים להיכנס להיכל התהילה של ה-NBA.
זה היה טבעי שלאחר סיום תקופת המכללות ג'ורדן ירצה להתאחד שוב עם אהבת נעוריו – אדידס. ב-1978 המייסד והבעלים של אדידס אדי דאסלר נפטר והשאיר את ניהול החברה לאשתו קאתי ולבן שלו הורסט. קאתי הייתה בעצמה חולה ונפטרה ב-1984, גם מצבו הבריאתו של הורסט התדרדר והוא נפטר ב-1987. כל השינויים הפתאומיים האלו השאירו את אדידס ללא הכוונה וניהול, ובטח שללא ראייה קדימה ואסטרטגיה ארוכת טווח. היא בעיקר התרכזה בלשרוד את המעברים החדים ואת השינויים התכופים בהנהלה.
השחקן הוא המותג
לסוכן של ג'ורדן קראו דיוויד פאלק (David Falk) והוא הגדיר מחדש את התפקיד שנקרא סוכן שחקנים. פאלק היה מהפכן, איש חזון וטיפוס חד וממולח שהמוטו שלו לקבוצות היה פרפרזה על המשפט המפורסם של ג'ון קנדי: "אל תשאלו מה השחקן יכול לעשות עבורכם, תשאלו מה אתם יכולים לעשות עבור השחקן". הוא הראשון שהבין ששחקן יכול להיות מותג בלי קשר לקבוצה. גישת הפרו-שחקנים שלו הביאה אליו את הכי הרבה בחירות דראפט ראשונות במהלך השנים, ועד היום הוא נחשב לסוכן החזק והמשפיע ביותר ב-NBA.
לפאלק היה יכולת ניתוח מדויקת של השוק, הוא הבין שזה לא זמן טוב להגיע לאדידס ולכן הציע לג'ורדן להגיע לפגישה עם קונברס. ג'ורדן הביע חוסר התעניינות מוחלט. לבסוף הוא הסכים להגיע לפגישה, רק מתוך כבוד למאמן שלו במכללת צפון קרוליינה דין סמית', לא לפני שהוא ביקש מאבא שלו להצטרף.
הפספוס הגדול של קונברס
בשנת 1984 היה לקונברס את השילוש הקדוש, מג'יק ג'ונסון, לארי בירד ו-דוקטור ג'יי. הם היו הכוכבים הכי גדולים ב-NBA ולכן אנשי קונברס הגיעו לפגישה מאוד בטוחים בעצמם. הם הבטיחו לג'ורדן שיטפלו בו בדיוק כמו שהם מטפלים בשאר הכוכבים… וזה בדיוק מה שהוא לא רצה לשמוע. עם כל השמות הגדולים האלו, ג'ורדן לא הבין היכן המקום שלו בכל הסיפור.
הוא שאל האם קונברס יכולה להציע לו איזה מיתוג אחר או טכנולוגיה חדשה, אבל בקונברס השיבו שג'ורדן יקבל את אותם תנאים כמו שאר הכוכבים. בעיני המנהלים של קונברס זו הייתה הצעה הגונה מאוד לשחקן שעוד לא דרך במגרשי ב-NBA. ג'ורדן ואבא שלו סרבו. עם השנים יתברר שהפספוס של ג'ורדן סימל גם את סוף השליטה של קונברס בענף הכדורסל.
האו ג'יי סימפסון הבא
כמה שנים לפני כן, האתלט המפורסם ביותר בארצות הברית לא הגיע מכדורסל, אלא דווקא מפוטבול. הוא נחשב לאחד מהרצים האחוריים הטובים בתולדות ההמשחק וקראו לו או ג'יי סימפסון. לפני שהאיש התחרפן לגמרי, הוא היה הבחור הכי אהוב באמריקה. הפרצוף שלו היה מרוח בכל מקום אפשרי, שלטי חוצות, פרסומות בטלוויזיה ומודעות בעיתונים, יו ניים איט…
בשנת 1984 סימפסון כבר פרש מפוטבול ועבד באותה תקופה כיועץ שיווק בחברת ספוט בילט (לימים סאקוני). באותה תקופה החברה הצנועה התמחתה בנעלי פקקים לפוטבול. סימפסון זיהה את הפוטנציאל המסחרי של ג'ורדן ומיהר להתקשר לספוט בילט. הוא הפציר בהם לחטוף בחור צעיר מצפון קרוליינה שקוראים לו מייקל ג'ורדן והוא עומד להיות "האו-ג'יי סימפסון הבא".
הפנים של סאקוני
מנהל השיווק של ספוט בילט, שהיה לא במקרה גם הבן של הבעלים, התייעץ עם הבוס. האב השיב שיקבע עם ג'ורדן בדחיפות פגישה ושכסף לא יהיה בעיה. הבן נפגש עם ג'ורדן ודיוויד פאלק, ומלבד להחליף את שם החברה למייקל ג'ורדן הציע להם הכול, הרים וגבעות כולל הבטחה אישית שהוא יהיה הכוכב הראשי והפנים החדשות של החברה. הבעיה הייתה שהלב של ג'ורדן היה עדיין עם אדידס, הוא לא הצליח להשתחרר מהמחשבה על אדידס, וכאשר הוא השווה את אדידס הגדולה לחברה שמייצרת נעלי פקקים, היה לו ברור שהוא מסרב.
האם אני יכול להשכיב מישהי עם הנעליים האלו?
בתחילת שנות השמונים נייקי עדיין הייתה חברת נישה שהתמחתה בריצה וקצת טניס, בעיקר מאחר והבעלים שלה פיל נייט הגיע מהענפים האלו. בשלב הזה נייט לא היה בטוח שכדאי להיכנס בכל הכוח לענף הכדורסל. היו חתומים אצלה כמה כדורסלנים חביבים כמו בובי ג'ונס (Bobby Jones) ו-ג'ורג' גרווין (George Gervin) ואם אתם לא מכירים אותם זה בסדר גמור, ההשפעה שלהם על המכירות הייתה אפסית. בנוסף היא החתימה מאמנים של מכללות על חוזים אישיים, כדי שהקבוצה שלהם תשחק עם הנעליים של נייקי, אבל לא היה חתום אצלה כוכב מוביל ב-NBA כמו לחברות המתחרות.
האם אני יכול להשכיב מישהי עם הנעליים האלו?
האיש שדחף את נייקי לכיוון הכדורסל נקרא רוב סטראסר (Rob Strasser). הוא הצטרף לחברה ממש בשלבים הראשונים כאשר עוד קראו לה בלו ריבון ספורטס. סטראסר הגיע על תקן עורך דין, אבל מהר מאוד התברר לכולם שהכישורים שלו הם הרבה מעבר לכך. הוא היה איש עצום מימדים, מלא בכריזמה ויכולות הנהגה מרשימות. נייט העריך מאוד את התרומה והנאמנות שלו לחברה, ועם השנים הוא קידם אותו למשרת סגן הנשיא.
הייחוד של סטראסר היה ביכולת להבין את הנוער יותר מכולם. מעצבים היו מגיעים אליו עם סקיצות והוא תמיד היה שואל אותם: "אם אני בן שש עשרה, אני יכול להשכיב מישהי עם הנעליים האלו?" בעקבות האסטרטגיה החדשה שסטראסר הוביל, נייקי חיפשה כוכב גדול כדי לקדם את נעלי הכדורסל שלה. היה ברור לכולם שהוא יגיע מדראפט 1984.
האיש שיפתח את השער
לאחראי העיקרי על הרעיון לשדך את מייקל ג'ורדן לנייקי קראו סוני וקארו (Sonny Vaccaro). הוא הגיע לחברה ב-1977 לאחר פגישה ביזארית שבה הוא ניסה למכור לפיל נייט כל מני מוצרים מצחיקים כמו סנדלי כדורסל לימי הקיץ החמים. נייט הבין שנעליים לא יצא לו מהבחור הזה, הזה אבל אולי אפשר לההשתמש בו בצורה אחרת.
באותה פגישה וקארו טען שהוא מכיר את כל המאמנים בליגת התיכונים והמכללות, ושאם נייקי רוצים שישחקו עם הנעליים שלה, אז כדאי שתשלם למאמנים ולא למכללה. נייט חשב שזה רעיון מעניין ושכר את וקארו כדי שיגייס מאמנים. עם השנים וקארו באמת הצליח להחתים כמה מאמנים של מכללות מובילות ואפילו מספר שחקנים ב-NBA. נייט למד להעריך את הבחור המשונה וקידם אותו להיות מנהל שיווק.
זה האיש שלנו
כאשר נייקי הביטה ברשימת השחקנים של הדראפט הקרוב, היא רצתה לפזר סיכונים ולהחתים את האקים אלאוג'ואן, מייקל ג'ורדן ו-צ'ארלס בארקלי, שכבר אז היה דמות צבעונית ומעוררת מחלוקת. וקארו טען שזו טעות, שאת הכסף שנייקי רוצה להשקיע בשלושתם צריך להשקיע רק במייקל ג'ורדן. וקארו הסתובב במסדרונות של מטה החברה והפציר במנהלים להחתים רק את ג'ורדן. הוא היה אומר "ראיתי את ג'ורדן מנצח את ג'ורג'טאון, זה האיש שלנו, זה האתלט שיפתח לנו את השער לעולם הכדורסל".
מוכן להיפגש עם כל חברה, כל עוד קוראים לה אדידס
דיוויד פאלק זיהה את נייקי ככוכב עולה בשוק הסניקרס. הוא ידע שהחברה מחפשת אתלט שיצמיח את המכירות שלה וחשב שיש לה את הטכנולוגיה המתאימה והשיווק הנכון. הוא בעיקר הבין שנייקי צריכה את ג'ורדן יותר מכל המתחרות ולכן היא תהיה מוכנה ללכת הכי הרבה לקראתו. הוא אמר לג'ורדן שהחברה הבאה שצריך להיפגש איתה היא נייקי.
ג'ורדן השיב שהוא מוכן להגיע לכל פגישה, כל עוד לחברה שהוא נפגש איתה יש שלושה פסים בצד וקוראים לה אדידס. האהבה שלו תמיד הייתה אדידס והוא היה תקוע על אדידס, מאוד היה קשה להזיז אותו משם. פאלק ניסה להסביר לג'ורדן שאדידס עוברת משבר ניהולי וזו לא תקופה טובה להגיע אליה, אבל זה היה כמו לדבר לקיר, ג'ורדן לא היה מוכן לשמוע.
מאחורי הגב של ג׳ורדן
באותו זמן לא הייתה עוד מערכת יחסים ארוכה בין פאלק לג'ורדן, למעשה הם נפגש רק פעמיים עד לאותו רגע. ג'ורדן עוד לא סמך עליו ולא אהב את ההתעקשות שלו על נייקי. גם פאלק נקלע לפינה לא נעימה, העצה הראשונה שהוא נותן ללקוח החדש שלו נדחית על הסף. למרות זאת פאלק המשיך להאמין שנייקי היא החברה המתאימה ביותר לג'ורדן, הוא הבין את הפונטנציאל המסחרי של ג'ורדן הרבה יותר טוב מג'ורדן, ולכן מאחורי הגב שלו הוא התקשר לנייקי ונפגש עם רוב סטראסר, סוני וקארו ועם המעצב הראשי של החברה – פיטר מור (Peter Moore).
להמשך קריאת החלק השני – אייר ג'ורדן I: הפגישה הגורלית עם נייקי
למדריך המלא: נעלי ג'ורדן: כל מה שצריך לדעת על סדרת אייר ג'ורדן
