לא בטוח שיש שטן, אבל הוא קיים, הוא מסתובב עם אייר ג׳ורדן 1 מיד. זו הדעה הרווחת בקרב הפיוריסטים. כל השאר רואים בהם מתנשאים או שחצנים, פנאטים ששומרים בקנאות דתית על ההולי גרייל שלהם. אבל למה בעצם הם כל כך מתעבים את המיד? הרי אין פה באמת דיון בין תומכים ומתנגדים, זה יותר ויכוח בין שונאים לאלו שלא אכפת להם. אלו שלא יגעו בה עם מקל ואלו שזה לא ממש מפריע להם. אז איך הנעל הזו הפכה לכזו שנויה במחלוקת ולמה בעצם כולם טועים.
אייר ג׳ורדן 1 מיד
למעצב של האייר ג׳ורדן 1 קוראים פיטר מור. הוא היה חלק מנייקי די מהשנים הראשונות והוא אחראי לכמה קלאסיקות של החברה כמו האייר שיפ, הטרמינייטור והדאנק. המהדורה הראשונה של האייר ג׳ורדן 1 יצאה ב-1985 במחיר של 65$, היא הייתה בגרסת היי והכילה 14 קולורווייז, יחד איתה יצאה גם ה-אייר ג׳ורדן 1 לואו בקולורווי דומים.
הסיפור מאחורי הנעל
חלק מהסיבות שהפיוריסטים שונאים את המיד הן כי ג׳ורדן מעולם לא שיחק איתן כדורסל. לסניקרהדס חשוב הסיפור מאחורי הנעל, המורשת, זה מה שמעניק לה את הערך המוסף. אם מייקל לא שיחק עם נעל מסויימת במדי שיקגו, אז היא מאבדת את כל הערך שלה (ראה כל אייר ג׳ורדן 15 ומעלה…), יש רק בעיה אחת עם הטיעון הזה, מייקל מעולם לא שיחק גם עם ה-היי, סיי וואאאאט?
התחילה את כל הטירוף
הגרסה שג׳ורדן אהב לשחק איתה הייתה יותר קרובה למיד, למה יותר קרובה? כי היא הייתה פרוטוטייפ מיוחדת שנייקי יצרה עבורו. היא הייתה בגובה של מיד אבל עם 9 איילטס כמו בהיי. ב-1985 לציבור הרחב יצאו שני מהדורות, היי ו-לואו, אלו הנעליים שהתחילו את כל הטירוף סביב ה-אייר ג׳ורדן 1. ה-היי נקשרה אוטומטית למייקל ג׳ורדן למרות שהוא בעצמו לא שיחק איתה, פשוט זו הנעל שנמכרה לציבור באותה תקופה.
המהדורות הראשונות של המיד נראו לראשונה רק בתחילת שנות האלפיים וכאמור הן לא היו רטרו, אלא עיצוב חדש של נייקי. בסך הכל ההחלטה להוציא דגם חדש נראתה די הגיונית. אם יש דגם היי ולואו, למה שלא יהיה גם מיד? העניין הוא שסניקרהדס רוצים תמיד כמה שיותר קרוב למקור, ולא היה במקרה הזה מקור להתחבר אליו. פה התחיל הניתוק.
אדם זר שיביט על שני הדגמים לא יבין על מה המהומה, המיד היא לא כזו נמוכה מהיי, יש בסך הכל הבדל של אינצ׳ בין הדגמים. אם נועלים אותה עם ג׳ינס, לעין בלתי מזויינת הפער הזה מתבטל לגמרי. הבדלים נוספים הם שבהיי יש 9 איילטס, כיתוב ״נייקי אייר״ על הלשון, הן יגיעו לא שרוכות, בקופסת רטרו, ובדרך כלל עם זוג שרוכים נוסף. למיד יש 8 איילטס, הן יגיעו שרוכות ובקופסא פשוטה, עם הלוגו ג׳אמפמן על הלשון.
שאריות של זבל עופות
גם אם החזות הכללית יחסית דומה, אצל סניקרהדס הג׳ורדן נמצא בפרטים הקטנים. הטיעון הראשון מדבר על איכות החומרים. תלונות בכמות של הוט שהמיד מורכבת משאריות של זבל עופות, פלסטיק זול שלא היו משתמשים בו לסכום חד פעמי. ה-היי לעומת זאת עשויה מהעור המשובח ביותר של פרה שגדלה בחווה של נילס בלפלנד, עשתה יוגה אשטנגה כל בוקר ואכלה רק שיבולת שועל אורגנית.
בגדול יש אמת בטענות האלו, אבל הוא כבר לא בולט כמו פעם והולך ומטשטש עם השנים. היום הטכנולוגיה מאפשרת לנייקי להעביר גם לחומרים הנחותים ביותר תהליכים כימיים שמרככים אותם, ולצפות אותם בכל מני ציפויים סינטטים וצבעים מבריקים שמעניקים להם הרגשת יוקרה.
אשפה סינטטית
הטענות האלו מוצדקות כי נייקי טיפחה אותן בעקביות עם סדרה של דגמים מחרידים, בעיקר מתחילת שנות האלפיים. קשה לקרוא לחומר שממנו יוצרו אז המיד עור. זה היה יותר אשפה סינטטית, פלסטיק נוקשה שהעניק למיד סילואט מוזר, כזה שהרגיש כאילו אתה נועל שתי פחיות קולה, ונראה זוועה על סניקרהדס עם כף רגל גדולה. בין עם נייקי הקשיבה לתלונות של הצרכנים או פשוט שיפרה את איכות החומרים, המיד היום טובות עשרות מונים מאלו של תחילת הדרך.
פונקציה של מחיר
למרות זאת החלוקה בין מיד להיי היא עדיין ברורה. רוב דגמי ה-היי הם מאיכות גבוהה ורוב דגמי המיד היא מאיכות פחותה. יחד עם זאת הכלל הזה לא חקוק בסלע, יש בהחלט מיד שהם באיכות טובה כמו ה-פיין גרין או ה-פירלס בלו דה גרייט ויש היי שלא ברור איזה אידיוט חשב שהוא עלה פה על שוס כמו כל סדרת הפלייניט. צריך לזכור שבסופו של דבר הכל פונקציה של מחיר. המיד אמורה לשמש דגם כניסה. לא לכולם יש 160$ עבור דגמי היי, בטח שלא אם אתה ילד שרק רוצה ללכת עם ג׳ורדן, בטח ובטח שלא במחירי הריסייל של היום. המיד היא פיתרון נהדר למי שאוהב את הלוק, אבל לא יכול או רוצה להשקיע את הכסף.
טיעון נוסף הוא הוא ששילובי הצבעים של המיד נעשים ללא מחשבה, כאילו הם סוג של ניסוי כלים להיי, שם הכל מחושב ומדוייק. זה נראה לפעמים שהמיד היא איזה פרויקט קיימות שחשבו עליו בנייקי כדי לצמצם שאריות של בדים ועורות, גם אם התוצאה היא הכלאה בין שטיח פרסי לשרוואל הודי. כמובן שמדובר בטיעון נכון, לא כל מיד היא בול פגיעה, אבל כמו שנטפליקס לימדה אותנו, זה שיש זיליון תכנים שהם זבל שלא ברא השטן, לא אומר שאי אפשר למצוא מדי פעם משהו טוב.
הפופולארית ביותר
מהדורות הרטרו הראשונות של האייר ג׳ורדן 1 היי יצאו ב-1994, כמעט עשור אחרי הנעל המקורית, אחריהן יצאה הרטרו אייר ג׳ורדן מיד רק ב-2001. בשתי הפעמים לא הייתה התלהבות גדולה סביב ההוצאה המחודשת. מ-2008 ובעיקר ב-5-8 שנים האחרונות, יש אינפלציה של דגמי אייר ג׳ורדן וההתלהבות סביבן בשיאה. זו לא רק הנעל הפופולארית ביותר בסדרה, זו הנעל הפופולארית ביותר בכל שוק הסניקרס.
ריבוי הדגמים של המיד יצר קולורוייז מזעזעים באיכות נוראית, אבל גם דגמים באיכות סבירה ושילובי צבעים לא רעים בכלל, בייחוד אלו שמחקים את דגמי ההיי רק עם תג מחיר שלא כולל פלאגים, ראפלים וריסייל, לעיתים הם אפילו מגיעים עם כמה זוגות שרוכים. צריך לזכור שיש אנשים שלא רוצים לפרק חצי מהשכר דירה שלהם על נעל. נכון, יכול להיות שהאיכות לא תהיה דומה להיי, ובטח שלא להיי או.ג׳י, אבל יש אנשים שעבורם אייר ג׳ורדן 1 היא אייר ג׳ורדן 1, ולא צריך לתלות אותם בכיכר העיר אם הם חושבים אחרת.
מיד טראוויס סקוט
יש גם הרבה היגיון בטענות של תומכי המיד ולא נראה שיש משהו שחולק עליהן. למשל טיעון שחוזר כל הזמן הוא מה היה קורה אם טראוויס סקוט היה מוציא דגם מיד. ראינו מה קרה למחירים של ה-אייר ג׳ורדן 1 לואו אחרי השת״פ, למישהו יש בכלל ספק שכל מיד שהוא יוציא תהיה סולד-אאוט? סקוט הוא רק דוגמא קיצונית לאופן שבו שת״פ יכול לשנות תפיסה, נייקי יכולה להחליט על סדרה של קולבים סופר איכותיים עם המיד, למשל עם אוף ווייט של וירג׳יל ואז כל בלבולי הביצים על איכות החומרים תרד מהפרק.
שער כניסה
יש אנשים שנחמד להם להשיג ג׳ורדן בקלות מבלי לעמוד בתורים, להילחם בבוטים ולשלם ריסייל. איכות החומרים של המיד היא פחותה, אין ספק בזה בכלל, אבל היא משתפרת עם הזמן ומדי פעם אפשר למצוא מיד עם שילובי צבעים נורמליים, שלא נאמר יפים. יש אפילו סניקרהדס שמעדיפים מיד כי הן מסתיימות נמוך יותר וזה יותר נוח להם בזמן הליכה.
סניקרהדס עם מודעות יודעים שלא פחות חשוב ממה אתה נועל, הוא איך אתה נועל את זה. יש סניקהדס שהמראה שלהם יכול להחריב את ה-אובסידיאן יו.אן.סי ויש כאלו שירימו לשחקים את ה-סמוקי גריי. בסופו של דבר המיד היא בסך הכל שער כניסה, האיקאה של האייר ג׳ורדן 1, לא יודע מה איתכם, אני חושב שאיקאה זו אחלה חנות.
