לא משנה אם מדובר בעיצוב טישרטים, סירטוט, ציור, אנימציה או פיסול, אפשר לזהות מקילומטרים את הסגנון הייחודי של פיט פארה (Piet Parra). סטייל שהפך אותו לאמן מוערך על ידי הגלריות המובילות מעולם, ובמקביל לאחד היוצרים הפופולרים ביותר בתרבות הסטריט-וור. האופן שבו הוא הצליח לשלב בין עולמות הסקייטבורד, מוזיקה ואמנות חזותית, הפכו אותו לאחד האמנים המרגשים והחדשניים ביותר של הדור הנוכחי, וזה הסיפור מאחורי ההצלחה שלו.

פארה

פיטר "פארה" ג'נסן נולד בשנת 1976 בעיה מאסטריכט שנמצאת בקצה הדרומי של הולנד, ומפורסמת בזכות תערכות האמנות הגדולה באירופה שמתקיימת בה אחת לשנה. אבא של פארה הוא אמן יוצר, והעבודות שלו גרמו לפארה באופן תת-מודע להתחיל להתעניין באמנות. בתור ילד הוא התנסה מדי פעם בציור, אבל התשוקה האמיתית שלו הייתה תמיד סקייטבורד.

את הכינוי פארה הוא קיבל מ-גי (Gee), אחד מצמד מייסדי החנות המיתולוגית – פאטה. באותה תקופה גי היה דמות מרכזית בחיי הלילה של אמסטרדם, פארה היה מתקשר אליו באופן קבוע ומבקש שלא ישכח את השם שלו ברשימת המוזמנים למסיבה, אז גי היה עונה לו "תפסיק להתנהג כמו פארה" (פרדנואיד) ומשם השם הזה פשוט נתקע.

החלום הגדול של Parra היה להיות רוכב סקייטבורד מקצועי ולהרוויח מזה כסף. ביום שהוא הבין שזה לא הולך לקרות, הוא נרשם ללימודים באוניברסיטה, רק כדי לקבל את כספי הסיבסוד שהממשל ההולנדי מעניק לסטודנטים. במהלך הלימודים הוא נשלח להתמחות בסוכנות אינטרנט קטנה, ולמרות שלא הייתה לו שום הכשרה או ניסיון קודם, המנכ"ל של החברה הושיב אותו מול מחשב עם פחית קולה ואמר לו, "רואה את הלוגו הזה? תעתיק לי אותו!"

לפארה לא היה מושג איך מעתיקים לוגו, אבל המפגש הראשוני עם תוכנת אילוסטרייטר, גרם לו להבין שהיא ממש מגניבה. אחרי חודש של ניסיונות כושלים, הוא הצליח לייצר את הלוגו המדובר וזיהה שאולי יש פה הזדמנות לקריירה חדשה. זמן קצר לאחר מכן, חבר מאמסטרדם ביקש ממנו לעצב פליירים עבור מסיבות היפ-הופ שהוא הפיק בעיר.

פארה התבונן בפליירים שהיו פופולריים באותה תקופה וחשב שהם די משעממים, המעצבים אז השתמשו בפונטים גנריים שהיו מגיעים בכל התוכנות. במקום זה הוא יצר סקיצה בעבודת יד והעתיק אותה לאחר מכן לאילוסטרייטר. התוצאה הייתה שהפליירים שלו לא רק היו הרבה יותר מרשימים, הם נמכרו תוך זמן קצר בתערוכות מיוחדות במחיר של 30 יורו ליחידה.

העבודה על ההזמנות למסיבות באמסטרדם, השפיעה מאוד על הקריירה של Parra ועזרה לו לפתח את הסגנון הויזואלי הייחודי שלו. הוא היה מסתובב ברחובות אמסטרדם ומתבונן ביצירות הגרפיטי הפזורות בעיר. במקביל פארה נחשף לעבודות של אמנים כמו אנדי וורהול ו-רוי ליכטנשטיין. הוא אהב את אופן השימוש שלהם בצבעים עזים, קווים נקיים ודימויים אירוניים שמושכת את תשומת הלב של הצופה.

פארה התחיל לגבש סגנון אורבני שמשלב צורות אמנות מסורתיות עם טכניקות עיצוב עכשוויות. הוא התחיל לחקור יצירות פופ-ארט וצורות מדיה שונות כמו פרינט, אמנות דיגיטלית ובעיקר גרפיטי. לעתים קרובות הוא שילב אלמנטים כמו קווים מודגשים וטקסט ביצירותיו באופן אבסטרקטי.

לעולם הסקייבורד יש השפעה גדולה על השפה העיצובית של Parra, ולאופן שבו הוא משתמש בצבע ובדימויים שמציגים דמויות סוריאליסיות כמו גוף של אדם עם ראש של ציפור. הוא מרבה לשלב טיפוגרפיה ואלמנטים גרפייים שיוצרים תחושה של תנועה ואנרגיה, והסגנון הייחודי שלו מאתגר את התפיסות המסורתיות של מה יכולה להיות אמנות.

עוד מאפיין מכונן ביצירות שלו, הוא השימוש בהומור, אירוניה, חוסר ביטחון ומודעות עצמית, באופן שמאתגר את הצופה וגורם לו לחשוב. לעיתים קרובות ההומור הוא מה שהופך את העבודות של פארה לכל כך מושכת עבור מגוון רחב של קהלים. העבודות שלו מושוות לעיתים קרובות לאלו של קית' הארינג או ויקטור מוסקוסו, ולמרות שאכן יש דמיון מסויים, ליצירות של Parra יש חותמת אישית ברורה.

בשנת 2012 פארה פתח את המותג "Rockwell by Parra" במטרה להעניק ביטוי לאמנות שלו גם בצורת לבוש. הוא החל לייצר חולצות בהדפסת משי, כובעים, תיקים, מכנסיים ואקססוריז שונים כמו סיכות ובקבוקי שתייה. לכולם יש שפה ויזואלית אחידה שנוצרה מהסגנון הייחודי של פארה. משנת 2015 השם רוקוול הוסר מהלייבל ונשאר רק "ByParra".

בזכות הסגנון הנועז והיכולת לתקשר רעיונות מורכבים בצורה פשוטה ונגישה, תוך זמן קצר Parra הפך לאחד המעצבים המדוברים ביותר בעולם האמנות. היצירות שלו הוצגו בגלריות ובמוזיאונים החשובים ביותר בעולם, כולל מוזיאון סטדלק באמסטרדם, המוזיאון לאמנות מודרנית בניו-יורק ומוזיאון טייט מודרן בלונדון. העבודות שלו זכו לביקורות חיוביות בקרב מבקרים מקצועיים וחובבי אומנות כאחד, והוא זכה בפרסים רבים.

לפיט פארה יש קשר עמוק עם עולם המוזיקה. בשנת 2003 הוא הקים Rockwell Records – לייבל עצמאי שהפיק תקליטים ועיצב עטיפות של אלבומים, והוא בעצמו חבר בשני הרכבים, אנסמבל בשם Le Le, וסופר-גרופ נוסף בשם Parra’s Sound System.

לאורך הקריירה Parra הפך לעוד יותר מפורסם בזכות שיתופי פעולה עם החברות הגדולות ביותר בעולם האופנה. אחד משיתופי הפעולה האייקונים היה עם חברת נייקי בשנת 2005 סביב ה-Air Max 1 Amsterdam, שהייתה חלק ממהדורת ערים מיוחדת שכללה גם את ברלין, לונדון ופריז. פארה קיבל השראה מרובע החלונות האדומים של אמסטרדם ועיצב נעל שהפכה לגרייל עם השנים. זו הייתה הפעם הראשונה בהיסטורה שאנשים עמדו בתור מחוץ לחנות בהולנד כדי לקנות סניקרס.

בשנת 2008 הוא עבד בפעם השנייה עם נייקי על ה-אייר מקס 95, כחלק ממהדורה מיוחדת בשם Running Man שכללה גם את ה-אייר מקס 90 של מעצב האופנה מישה הולנבאך ואת ה-נייקי קורטז בעיצוב האמן טוד ג'יימס. זו הייתה הפעם השנייה שפארה השתמש בקולורבלוקינג שהפך להיות מזוהה איתו על דגם של נייקי, כך שהספיק מבט קצר על הנעל כדי להבין מי עיצב אותה.

בשנת 2012, פארה שיתף פעולה עם החברים והשכנים ההולנדים Patta, בקולקציית בגדים שכללה מגוון חולצות, סוודרים ואקססוריז, שעוצבו בסגנון הייחודי של פארה. שיתוף הפעולה היה הצלחה גדולה ועזר לפארה להגיע לקהל רחב יותר.

בין פארה לפאטה יש קשר הדוק, לא רק שהחנויות של שני המותגים ישבו באותו בניין באמסטרדם אחת מעל השנייה, פארה הוא שעיצב לפאטה את הלוגו המפורסם.

בשנת 2016 הוא שיתף פעולה עם מותג הבירה ההולנדי Heineken בעיצוב פחית בירה במהדורה מוגבלת. בפחיות הופיעו האיורים של פארה והם עזרו לקדם את המותג שלו גם במיינסטרים. בשנת 2018 הוא חזר לשתף פעולה עם נייקי סביב האייר מקס 1 וה-נייקי זום ספירידון. בשנת 2019 הוא עיצב מחדש את ה-SB דאנק ואת ה-נייקי בלייזר, ובשנת 2021 הוא שוב עבד על ה-SB דאנק, במה שהפכה להיות אחת הסניקרס המבוקשות ביותר באותה שנה.

בין לבין Parra עבד גם עם מותגי ענק אחרים כמו קונברס, אסיקס, קארהארט, ואנס ויוניקלו, כאשר הוא גם עיצב את המדים של נבחרת הסקייטבורד של נייקי למונדיאל טוקיו 2020. למרות שנראה שיש היסטוריה ארוכה של קולבים בארסנל של פארה, יחסית לאמן שפעיל מתחילת שנות התשעים, הוא דווקא לא מרבה לשתף פעולה, ומשתדל לבחור את הפרוייקטים שלו בקפידה.

השילוב בין עולמות הסקייטבורד, אמנות ומוזיקה, הפכו את פארה לאחד האמנים הפוריים והפופולריים ביותר בשנים האחרונות. העיצובים שלו אהובים על ידי מבקרים וחובבי אמנות ברחבי העולם, כי הוא מוכשר ויש לו סגנון ויזואלי ייחודי ועוצמתי, אבל גם כי לא צריך להיות מבין גדול באמנות כדי לאהוב את היצירות שלו, מספיק רק להביט בהן.