סניקרס כבר מזמן הפכו למיינסטרים, עם השנים הן עברו מאולמות ספורט לחדרי ישיבות, ממגרשים אולימפיים לאירועים יוקרתיים. פעם אייר ג׳ורדן 1 נחשבה לנעל ביצועים, היום היא הצהרה אופנתית נועזת, סמל סטטוס אולטימטיבי. האייר ג׳ורדן הראשונות יצאו ב-1985 במחיר של 65$, האייר ג׳ורדן 3 כבר עלו 100$ והמחיר של אייר ג׳ורדן 11 קפץ ל-125$. היום מחיר ממוצע של אייר ג׳ורדן הוא בין 165$-220$. כל זה מבלי להזכיר את שוק הריסייל שם סדרות כמו נייקי אוף וויט או טראוויס סקוט יכולות בקלות לחצות את רף ה-1000$ לזוג. אז ממתי זה נהיה נורמלי לשלם אלף שקל על נעלי סניקרס לגברים, ולמה אנחנו ממשיכים לשלם סכומים כאלו עבור נעליים?

נעלי סניקרס לגברים: מתי התרגלנו לשלם אלף שקל על נעליים?

לעיתים אני כותב פה על סניקרס נידחות מתקופות שונות, למרות שברור לי שכל כתבה על האייר ג׳ורדן 1 תביא הכי הרבה לייקים. גם באירוע האחרון של Sneakers Group Israel אי אפשר היה להתעלם מהעובדה שזו הנעל הפופולארית ביותר בקרב צעירים היום. לא במקרה בשוק הריסייל בארץ התקבע מחיר של 1,200 ש״ח עבור אייר ג׳ורדן 1. אם זוג חדש עולות כמעט 800 שקל, זה טבעי שמי שעמד שעות בתור וקנה אותן עבור ריסייל ירצה להרוויח כמה שקלים, גם אם מבחינת עלות תועלת זה חסר היגיון לחלוטין.

הרווח על נעליים הוא 30 דולר בלבד

עכשיו השאלה היא האם אייר ג׳ורדן באמת אמורה לעלות 200$. הדרך שבה נייקי מתמחרת את הנעליים שלה זקוקה לפוסט נפרד, אבל השורה התחתונה היא שבסופו של דבר היא לא מרוויחה כל כך הרבה עבור זוג נעליים אחד. אחרי כל ההוצאות, מכל ה-200$ היא יכולה להישאר עם 30$ בלבד. כמובן שאת הצרכן הסופי לא מעניין מושגים כמו הפרשי מטבע ועלות מכירה, אבל כאשר כל שרשרת התפעול הופכת ליקרה, זה בא לידי ביטוי במחיר הסופי של הנעל.

כולם רוצים להיות סוחרים

פעם הקהילה הייתה קטנה, לא היה SNKRS, לא היה ייזי מאפיה, ולא כל העולם ואחותו ניסו למכור לך נעליים. קהילה קטנה לא מושכת אליה כסף גדול. סניקרס בעצמן לא היו יקרות כל כך, ואם ממש רצית נעל מסוימת, אפילו אם היא הייתה מאוד מבוקשת, יכולת להשיג אותה במחיר סביר. היום יש סניקרס בכל מקום, וההתעניינות הגוברת משכה אליה הרבה חברה צעירים.

פעם לוח השנה שלהם היה מלא בתאריכי ימי הולדת, היום הוא מלא בסימונים של תאריכי השקה. פעם היית עובד בפאסט פוד מסריח בחופש בגדול כדי להרוויח כמה שקלים, היום אפשר לעבוד כל השנה מהשירותים בבית. יש אינספור ספרים וסרטוני הדרכה שמבטיחים לכל אחד להפוך לסוחר מצליח של סניקרס. זה כמובן הופך נעליים מבוקשות לעוד יותר נדירות ויותר יקרות, וזה מושך את כל המחירים כלפי מעלה.

קניה ווסט

קניה ווסט אחראי לאחת מהמהפכות הגדולות ביותר בשוק הסניקרס. בחור צעיר כבר לא צריך להבין בספורט כדי לדעת מה לנעול, מספיק שהוא יתעניין באופנה או יהיה מעריץ של ווסט כדי לרצות ללכת עם הנעליים שלו. ברגע אחד המעגל המצומצם של סניקרהדס התרחב פלאים. אם בשנות התשעים היה עניין גדול בביצועים של הנעל ובספורטאי שנועל אותה, היום העניין הוא יותר בדרך הנכונה לנעול אותה.

הרי אין איזו טכנולוגיה מרהיבה או סיפור מדהים סביב נעלי ייזי. ה-אייר ג׳ורדן 1 שטארד בקבורד מציינת את המשחק שבו מייקל ג׳ורדן ניפץ את לוח הסל לרסיסים. ה-אייר ג׳ורדן 12 פלו גיים את הערב שבו אוהדי יוטה שמו לו רוטב בואשים בפיצה, ולמרות זאת הוא קלע 38 נקודות בדרך לאליפות שישית.

מכל המיתוסים והאגדות האלו נייקי רקחה מטעמים שהובילו למכירות היסטריות. אבל איזה סיפור מדהים ווסט יכול לספר? היום שבו הוא נחר בטריילר בדרך לעוד הופעה באיזה חור בדלאוור, או המריבה עם קים על על הפוסט המטומטם הבא שיהפוך לויראלי. בהקשר הזה דווקא היכולת של ווסט לבקש מחיר פרימיום ראויה לציון, ההשפעה שלו היא כל כך חזקה, שהוא אפילו לא נזקק למיתוסים או טכנולוגיות מפוברקות כדי לייצר ביקוש.

שוק של ביקוש

למרות שזה נראה כאילו ההיצע של סניקרס קטן עם השנים, למעשה יש יותר נעלי סניקרס לגברים מאי-פעם. יש היום יותר חברות ספורט, יותר השקות ויותר מגוון של סגנונות. הבעיה שבדיעבד נוצר מצב אבסורד, סניקרס מבוקשות הן סולד-אאוט וכל השאר נמכרות באאוטלטים. הסיבה היא ששוק הסניקרס הוא פחות שוק של היצע ויותר שוק של ביקוש. סניקרהדס מעוניינים בסניקרס מאוד ספציפיות, החברות הגדולות יודעות את זה ולכן יוצרות היצע נמוך באופן מלאכותי.

התוצאה היא שסניקרהדס היום הרבה יותר ממוקדים, במקום לפוצץ את הבית בג׳נרל ריליסס, הם מעדיפים להיות ממוקדים בהוצאות אקסקלוסיביות, שיתופי פעולה עם סלבריטאים ובוטיקים יוקרתיים. הטריק הקבוע של החברות הגדולות הוא לשווק את הסניקרס האלו כמוצר פרימיום עם חומרים איכותיים וטכנולוגיה משופרת. זו כמובן חשיבה שמצדיקה הוצאה כספית גבוהה יותר, אם אני קונה פחות נעליים, אז אפשר להוציא יותר כסף על כל זוג.

הבטחה לשיפור ביצועים

דוגמא לשילוב בין טכנולוגיית פרימיום לבניית מיתוס היא ה-נייקי זום אלפאפליי נקסט. הרץ אליוד קיפצ׳וגה ירד מתחת לזמן של שעתיים לריצת מרתון בזכות העובדה שהוא מרתוניסט סופר מוכשר. נייקי לעומת זאת מספרת לנו שזה בזכות פלטת קרבון-פייבר שהיא שתלה בסוליה (מחקר של נייקי טוען שהנעל אכן מביאה לשיפור של 4% בזמן הריצה).

האם הטכנולוגיה החדשה מצדיקה תג מחיר רשמי של 1,300 ש״ח? הרי ברור שנייקי יכולה לבקש פחות על הנעל ועדיין להרוויח יפה. גם ברור שלמי שקונה את הנעל הזו, שיפור של 4% הוא דבילי, אז הוא ירד מחמש שעות וחצי לחמש שעות ושמונה עשרה דקות, לא בדיוק מחלק את החיים ללפני ואחרי. במקרה הזה ההצדקה למחיר היא ההבטחה לשיפור ביצועים בשוק שרודף אחרי הישגיות. יתרון כמו שמייצרת הוייפורפלי, נתפס כפרימיום ששווה לשלם עבורו.

הייפ הייפ הייפ

השילוב בין הייפ להיצע נמוך הוא עדיין הכח החזק ביותר שדוחף את המחיר כלפי מעלה. לחברות הגדולות יש כל מני שיטות מלוכלכות לייצר הייפ. השקות רק במחוז הוקוריקו ביפן, ראפלים שהסיכוי לזכות בהן קטן מהסיכוי לגלוש גלים בכנרת, וריליסים יוקרתיים מעור ברווז קונגולזי. הייפ יוצר פאניקה, והיא מעלה את המחיר. הייפ גם יוצר הצדקה, כי יקר זה פרימיום, ופרימיום שווה את הכסף. האם ה-אייר ג׳ורדן 1 דיור היא נעל השנה בגלל העיצוב המדהים שלה, או בגלל מחיר ריסייל של מעל 10,000$? לחילופין האם סניקרס מדהימות לא פחות כמו ה-אייר ג׳ורדן 5 אוף ווייט יכולות להיות הוצאת השנה עם הן עולות רק 700$?

ירוק זה יקר

חברות הספורט משקיעות בחומרים יקרים, טכנולוגייות מתקדמות ומייצרות נעליים שמתאימות לטרנדים עולמיים כמו קיימות ושימוש בחומרים מתכלים וידידותיים לסביבה. אף אחד לא באמת יודע אם הנעל יוצרה משאריות של זוהמה פלסטית בים האגאי אבל זה נשמע טוב. רכבים ירוקים וקינואה לימדו אותנו שאנשים מוכנים לשלם על איכות, יותר מזה על מוצר טרנדי והכי הרבה על נוצות אקולוגיות להתהדר בהן.

מותג טבעוני כמו Veja נשען על הייצור הירוק שלו, וגובה על זה מחיר פרימיום. גם אדידס ונייקי התחילו לסמן את המוצרים שלהן כידידותיים לסביבה. בניגוד לנייקי, אדידס גם מקבלת בקביעות ציונים גבוהים על תנאי ההעסקה ההוגנים שלה, אבל בזה הציבור פחות מתעניין.

סטוק אקס

קצת כמו האינטרנט, קשה להאמין שסטוק אקס לא הייתה איתנו מאז ומתמיד. למעשה זה די מפליא להיזכר שהיא הוקמה רק ב-2015 כמחירון יצחק לוי של הסניקרס. הממשק הנוח, המידע העדכני והשקיפות המלאה הפכו כל דביל למומחה לסניקרס, ואת סטוק אקס לאורקל של סניקרהדס. סטוק אקס הפכה לכל כך גדולה כל כך מהר, שהיא החליפה אפילו את חנויות הבוטיק הקטנות. היום היא כבר הפכה לחנות הסניקרס המשפיעה ביותר בעולם, והיא רחוקה מאוד מהשירות הצנוע שעבורו היא נוצרה מלכתחילה.

השינויים שסטוק אקס יצרה בשוק הסניקרס הם מרחיקי לכת. היא הכניסה כמות עצומה של מוכרים וקונים שהבינו שהם יכולים לסחור בנעליים בקלות דרך האינטרנט, היא יצרה מדד מחירים ברור ושקוף לכל נעל, והוסיפה ודאות וביטחון בשוק שבו לא היה ברור אם מה שאתה קונה הוא אדידס או אביבס. כאשר המידע שקוף הוא נותן לאנשים ביטחון, וכאשר יש לאנשים ביטחון, הם מוכנים להוציא יותר כסף.

המניות החדשות

בשנת 2012 ג׳ורדן גלר (שוזיאום) קנה ב-eBay זוג אייר ג׳ורדן חתומות שמייקל שיחק איתן ב-1985. הזוג עלה לו קצת יותר מ-5,000$ והוא קנה אותם בידיעה שהן יהיו שוות בעתיד לפחות 20,000$. הוא חיכה בסבלות כמה שנים ומכר אותן כאשר כל העולם דיבר על הריקוד האחרון, התוצאה הייתה מכירה פומבית שהסתיימה במחיר אסטרונומי של 560,000$.

אז הסיכוי שייפול ליידנו זוג כזה הוא די קלוש, אבל גם מי שקנה את הקונקורדס בשנת 2018 ב-220$ יכול למכור אותם היום בסביבות 400$. מדובר ברווח של כמעט 100% בתוך שנתיים, לא רע אפילו ביחס למניית בלו צ׳יפ כמו אפל או פייסבוק. החברה הצעירים עוד לא יכולים להיכנס לבורסה, אבל הם בהחלט יכולים לסחור בנעלי סניקרס לגברים. הבורסה לימדה אותנו שכל עוד המנייה מבוקשת, המחיר שלה ימשיך לעלות. זה בדיוק מה שקורה בעולם הסניקרס. סניקרס הפכו להשקעה, מניה שהמחיר שלה עולה עם השנים ושווה לקנות אותה רק כדי להחזיק ולמכור בזמן הנכון. זו גם הסיבה שבגללה המחירים ימשיכו לעלות גם בעתיד הקרוב.