השראה מאסתטיקת האנדרגאונד של טוקיו, רפרנסים מעולמות הסקייטבורד, הפאנק וההיפ-הופ, מעורבבים עם פופ-ארט אקסצנטרי וגישת כמה שיותר גדול יותר נוצץ. אמבוש כבשה במהירות את עולם הסטריט-וור, כאשר היא מתמחה באקססוריז היי-אנד וספורטס-וור שפונה לכל המינים. למרות שזה נראה שהם בתקופת השיא שלהם, זו רק ההתחלה עבור הצמד יון ו-ורבל.

זהירות אמבוש: הזינוק של הפווור-קאפל מטוקיו לצמרת עולם הסטריט-וור

יון אן (Yeen Ahn) נולדה בקוריאה של שנות השבעים, גדלה בסיאטל של שנות התשעים, ובעשור שמפריד ביניהם נדדה בין הוואי, קליפורניה ויפן. בתור ילדה היא נאלצה לעבור שמונה בתי ספר בשמונה שנים, מאחר ואבא שלה היה איש צבא שהוצב כל פעם בבסיס אחר. כל המעברים האלו לא עזרו למצוא חברים לחיים, אבל הם כן הפכו אותה לרב-תרבותית, לטיפוס סקרן שאוהב להתבונן מבחוץ על הסביבה, לחקור אנשים ולנתח סיטואציות.

כבר בתור נערה היא נמשכה לסצנת הסטריט-וור בדאונטאון מנהטן. את רוב הזמן שלה בספרייה העירונית, היא הייתה מבלה מול מגזיני אופנה כמו ווג וקוסמופוליטן כדי ללמוד כמה שיותר על התחום. היא חיפשה ללמוד מקצוע שמארגן מידע באופן ויזואלי, ולכן היא בחרה ללמוד עיצוב גרפי והיסטוריה של האומנות בבוסטון, שם היא פגשה את בעלה והשותף העסקי שלה לעתיד – ורבל (Verbal).

ורבל היה ילד קוראני מופנם שגדל בטוקיו על מוזיקת פופ ואנימציה יפנית. מתברר שגם ילדים קוראנים סובלים מגזענות ביפן, ולכן הוא חיפש מפלט בעולם המוזיקה. באחד הטיולים שלו לארצות הברית, הוא מצא את עצמו במסיבת ברייקדנאס עם נערים שעונדים שרשרות זהב, לובשים חליפות ספורט ועושים הליכת ירח. הוא מעולם לא ראה משהו רוקד ככה או שומע מוזיקה כזו. ורבל הפך להיות אובססיבי כלפי מוזיקת היפ-הופ ובמיוחד העריץ את Run DMC שהתעסקו בחוויות שהוא עבר – להיות שנוא במדינה שלך. היה ברור לו שהוא רוצה לחוות את אמריקה יותר מקרוב. הוא התחיל להגיש בקשות לויזת סטודנט והתקבל ללימודי עסקים ופילוסופיה במכללת בוסטון.

החיבור בין יון לורבל היה מיידי, שניהם אנשים יצירתיים, חובבי אופנה שגדלו בבתים להורים אסייתים. הקלישאה על הורים אסייתים היא הציפייה שהילד שלהם יהיה תלמיד מצטיין כדי שיוכל למצוא עבודה רצינית כמו רופא או עורך דין. ההורים של יון ו-ורבל היו קלישאתיים בדיוק כמו שמצופה מהם, יחד עם זאת, הם כן אפשרו לילדים שלהם לבחור מסלול עצמאי. ורבל אהב שיון האמינה בקריירה מוזיקלית שלו, הוא העריך את הכישרון שלה ושאב ממנה המון השראה. יון אהבה את הצניעות והפתיחות המחשבתית של ורבל, ואת החופש היצירתי שהוא העניק לה.

בשנת 2002 יון ו-ורבל הקימו את אמבוש, חברה קטנה שעסקה בעיצוב עטיפות אלבומים, בעיקר עבור המוזיקה של ורבל. בשנת 2003 הזוג עבר לגור לטוקיו ובשנת 2005 ורבל הקים להקת היפ-הופ יפנית בשם Teriyaki Boyz, שידועה בזכות להיט מטופש לסדרת סרטי סרט הפח מהיר ועצבני. המוזיקה של נערי הטרייקי לא באמת מעניינת, מלבד העובדה שאחד מהחברי ההרכב הוא האיש שהקים את בייפ – ניגו. המעצב היפני עזר לורבל ליצור קשר עם כוכבי ענק כמו קניה ווסט ו-פארל וויליאמס.

באותה תקופה ורבל התחיל לעצב תכשיטים, בעיקר עבור האימג' שהוא רצה לייצר לעצמו בלהקה. הוא הושפע מאוד משרשרות הזהב הגדולות של ראפרים בשנות התשעים, אמנים כמו סליק ריק ו-גוסטפייס שהיו עונדים טבעות ענק עם לוגו משובץ ביהלומים, או עם דמות של עיט ענק מוזהב. הוא התאהב באקסטרווגנטיות של הדמויות שהם יצרו, בהגזמה של התכשיטים. הוא בעיקר קינא ביכולת שלהם לענוד פריט כל כך חריג, כל כך שונה מאיזור הנוחות שלו. דווקא פה יון דחפה אותו לא לפחד מתגובות של אנשים אחרים, ולעצב תכשיטים רק על פי מה שהוא מרגיש.

ורבל הקשיב ליון, הוא עיצב שרשת זהב שבה הוא החליף דמות ענקית של ישו צלוב במייקל ג'קסון. קניה ווסט ופארל ווילאמס נדהמו מהשרשת הזו וביקשו שייעצב להם בדיוק אחת כזו. עם הזמן גם חנויות סטריט-וור ברובע הרג'וקו התחילו לבקש מורבל שיעצב להם תכשיטים. זה השלב שבו יון ו-ורבל הרגישו שיש להם משהו מוחשי ביד. בשנת 2008 הם הקימו מחדש את אמבוש, הפעם כחברה לעיצוב תכשיטים. החלוקה הפעם הייתה שונה, יון הפכה להיות המעצבת הראשית של אמבוש, ורבל התמקד ביחסי הציבור ובקריירה שלו כמוזיקאי.

מהר מאוד יון התגלתה כמעצבת מוכשרת בזכות עצמה. היא לקחה את העיצובים של ורבל כמה צעדים קדימה והפכה את אמבוש לחברת אקססוריז יוניסקס היי-אנד. היא הושפעה מאוד מאמנות פופ-ארט ומסצנת הסטריט-וור בטוקיו. התכשיטים שלה היו אקסצנטריים, נוצצים ויצרו הרבה באזז סביב החברה היפנית החדשה. בשנת 2009 הזוג יצר את הפריט האיקוני הראשון שלו, שרשרת זהב עם הכיתוב !POW. ראפרים כמו ביג שון ו-קיד קאדי נראו איתה, ומהר מאוד השמועה על אמבוש התפשטה.

ההתמחות של אמבוש הייתה לקחת פריטים פשוטים מחיי היומיום ותרבות הפופ, ולהעניק להם מראה פרימיום מנצנץ. כך יון יצרה תכשיטים מסיכות ביטחון, מצתים, מנעולים, אזיקונים, שאקלים, תגי זיהוי, ווקמנים, אוזניות, ארנבים, דובונים, פחיות והכל בגישת ניינטיז של כמה שיותר גדול יותר טוב. בלי הכשרה רשמית בעיצוב תכשיטים ובגישת עשה זאת בעצמך, היא יצרה את כל מה שהיא חשבה שהיה חסר באותה תקופה.

בשנים הבאות יון המשיכה לעצב תכשיטים נועזים וצעקניים, כשהיא משתמשת בחומרים מטאליים וכמובן כמה שיותר זהב. הרפרנסים היו לקוחים מתרבות ההיפ-הופ האמריקאית, פופ-ארט וסצנת האנדרגראונד בטוקיו. העיצובים של אמבוש היו אוונגרדים ומרעננים, וזה היה עניין של זמן עד שהשם אמבוש ייקשר גם למעצבי על כמו וירג׳יל אבלו ו-קים ג׳ונס. בשנת 2012 אמבוש ובית האופנה לואי ויטון יצרו במשותף נגן מוזיקה בשם PLAYBUTTON. באותה שנה אמבוש גם השיקה עם ריבוק את ה-Reebok Pump Fury HLS.

בשנת 2015 יון ו-ורבל עיצבו לראשונה קולקציית בגדים בנוסף לקו התכשיטים שלהם. הקולקציה הושקה לראשונה בתצוגות אופנה בערים הונג-קונג ופריז. באותה שנה הם גם פתחו את חנות הדגל שלהם בטוקיו. עד היום החנות הזו נחשבת למוסד בעיר, ולביקור חובה עבור פאשניסטות. בסיכומי סוף השנה, הזוג נבחר לאחד מ-500 הדמויות המשפיעות ביותר בעולם האופנה, על ידי המגזין Business of Fashion.

בשנת 2018 יון קיבלה את ההכרה הגדולה ביותר לעבודה שלה, כאשר מונתה למעצבת התכשיטים של בית האופנה דיור. אמבוש הפכה ברגע אחד ממותג יפני קטן ואיכותי, לשם מוכר אצל כל חובב אופנה. זו הייתה קפיצת מדרגה ענקית עבור המותג. מכאן התחיל מבול של שיתופי פעולה עם מותגי-על כמו כמו קונברס, סקאיי, בולגארי, בייפ, אוף ווייט, ביטס, יונקלו וחברת משקפי השמש ג'נטל מונסטר.

שיתוף הפעולה הראשון של אמבוש עם נייקי היה בשנת 2018 סביב קולקציית ספורטס-וור שיון עיצבה. פריט הדגל שלה היה מעיל דמוי פרווה עם סווש ענק בחלק האחורי.

שיתוף הפעולה השני היה בשנת 2019 סביב הנייקי אייר מקס 180. יון בחרה להפוך את הנעל למגף שמתלבש על הרגל כמו כפפה עם רוכסן.

שיתוף הפעולה השלישי והמוכר ביותר של נייקי ואמבוש, הוא סביב ה-דאנק היי שיצאה בדצמבר 2020. יון הגדילה את הסווש למימדי ענק, עד שהוא יצא מקווי המתאר של הנעל. תקראו לזה מדהים או מזעזע, אבל זה העניק לה מראה חד, ובעל חותמת אמבוש ברורה.

הפרויקט הקרוב של אמבוש עם נייקי, הוא סביב דגם קלאסי שמעולם לא זכה למהודרת רטרו. ה-נייקי אייר אג׳אסט פורס (Nike Air Adjust Force) היא אחת מנעלי הכדורסל הגדולות ביותר של שנות התשעים, ואמבוש קיבלה את המושכות להוביל את הריליס הזה. זה רק מראה כמה נייקי סומכת על יון, ועל היכולת שלה לייצר עיצוב פופי וקאלטי, יחד עם טוויסט אוונגרדי ומרענן. עדיין אין תאריך השקה לאייר אג׳אסט, אבל זה מאוד מסקרן לראות מה יון תעשה עם דגם שלא מתכתב עם רוח התקופה, ואיך סניקרהדס שגדלו רק על ייזי, דאנקים ואייר ג׳ורדן 1, יקבלו אותו.