כל פעם יש שם חדש שמתקיף אותך מכל הכיוונים, מתפרץ באלימות לפיד שלך בלי אפשרות להתנתק, להישאר מחוץ ללופ. פעם זה זה היה אמבוש, אחרי זה ALD והיום ההדר מוכתר של עולם הסניקרס והסטריט-וור הוא JJJJound, אבל מי זה ג'אונד, או שהשאלה הנכונה היא מה זה בכלל ולמה יש כל כך הרבה ג'יייי בשם?
JJJJound: המקום שבו העולם הוירטואלי מתחבר לעולם האמיתי
אפשר לתאר את JJJJound כמותג, אמן, אוצר, סטודיו, מוד בורד, אסתטיקה ושפה ויזואלית. כולם יהיו נכונים ולא נכונים באותה מידה. מה שבטוח שהאיש מאחורי ג'אונד הוא ג'סטין סאנדרס (Justin R. Saunders) והוא מהראשונים שהבין את העוצמה הויזואלית של האינטרנט.
בשנת 2006, קצת לפני טמבלר, פינטרסט והרבה לפני אינסטגרם, סאנדרס ניקה את כל המילים הכתובות ופתח בלוג מוד בורד שהכיל אך ורק תמונות. הוא היה חסר אמצעים באותה תקופה, ולכן העמוד היה מבוסס על נוסטלגיה ורפרנסים תרבותיים שעזרו לו ליצור קשר עם אנשים שדומים לו ברחבי העולם. באותה רגע הוא עוד לא הבין שהניצוץ שהוא ייצר יבעיר מדורה גדולה.
צורת התקשורת הפופולרית ביותר באותה תקופה הייתה מיילים, וכך בדיוק הבלוג של סאנדרס צבר פופולאריות, אנשים שלחו אותו אחד לשני ועזרו להפיץ את העמוד שכולו זרם מחשבות וירטואלי, לפני שמשהו בכלל הבין מה זה אומר. מה שתפס את הקהל הייתה האסתטיקה המיוחדת בה סאנדרס הציג את התמונות שהוא בחר. באמצעות שילוב של צבעים ושפה ויזואלית ייחודית, הוא חיבר בין פריטים בודדים כדי ליצור חוויה עיצובית שלמה ומהפנטת.
היום ברור לכולם שהאינטרנט בנוי על שעמום, חוסר ביטחון ואימג' חזק. בגלל זה כולם מנסים לייצר משהו שיתפוס את המשתמש ויגרום לו לחוות רגש – זה יכול להיות דרך הומור, נוסטלגיה, סקרנות, או מציצנות, אבל זה לא באמת משנה. ג'אונד הוא בין הראשונים שהבינו את זה, והצליחו לפצח את הנוסחה הזו במרחב הוירטואלי.
לבלוג של ג'אונד קראו בהתחלה Maybe Someday והוא התעסק באופנה, אמנות, קומיקס ותרבות הפופ. בשלב מסוים הוא הפך לכל כך משפיע, שצלמים ויחצ"נים של מותגים היו נכנסים רק כדי לבדוק אם התמונות שלהם פורסמו בפיד שלו. כל השאר באו כדי לגלות מה הפך להיות JJJJound Approved, כלומר עבר את האישור הקשוח של ג'סטין. הוא הפך להיות האיש שלא רק משקף מה נכון, אלא קובע אותו.
סאנדרס הוא בחור קנדי שגדל בעיירה קטנה בגרמניה, והרבה לטייל עם המשפחה שלו בוואן ברחבי אירופה. הוא היה סקייטר שהעריץ את הקריקטוריסט בן ווטרסון (Bill Watterson) שמוכר בזכות הקומיקס Calvin & Hobbes. ג'אונד התפעל מהעובדה שאדם לא מוכר יכול ליצור משהו כל כך פופולארי ועדיין להישאר אנונימי. בתור נער הוא היה מקשיב למוזיקת היפ-הופ, מכור לדמות של בארט סימפסון ומהופנט לכל דבר שקשור לתרבות הפופ האמריקאית.
קומיקס נשאר אחד התחביבים הגדולים ג'אונד, והוא מרבה לבקר תהליכים חברתיים דרך האיורים שלו בשילוב משפטים מתוכחמים. הוא גם מרבה לשתף בעמוד האינסטגרם שלו עבודות של אמנים אחרים.
ביום שהוא הבין שהוא רוצה להיות יוצר, הוא לא ראה את עצמו עובר לערים קלישאתיות כמו ניו-יורק, פריז או לוס אנג'לס. במקום זה הוא דווקא טס לקנדה והתקבע בעיר הכי אירופאית בצפון אמריקה – מונטריאול. השקט של העיר, המחייה הזולה והעובדה שבקנדה אנשים אשכרה אוהבים את העבודה שלהם, מאוד דיברו אליו. ג'אונד הוא טיפוס מופנם וביישן שסובל מחרדה חברתית וממש שונא להתראיין. בניגוד לאמנים יוצרים מוחצנים כמו הרון פרסטון או ג'רי לורנזו, הוא נהנה ליצור מאחורי הקלעים, ולהישאר אנונימי כמו הגיבור שלו – בן ווטרסון.
ג'אונד הוא הצלע הרביעית והפחות מוכרת בקולקטיב Been Trill שמאז הפך לביטלס של עולם הסטריט-וור (אבלו הוא כמובן ג'ון לנון, פרסטון מקרטני, וויליאמס רינגו סטאר וג'אונד הוא החבר השקט ג'ורג' הריסון). כזכור בשנת 2012 וירג'יל אבלו, מת'יו וויליאמס והרון פרסטון הקימו קולקטיב סביב אופנה, אמנות ומוזיקה. מאז כל אחד מהשמות האלו השתלט על עולם האופנה בדרכו שלו, וזה היה ברור שגם ג'אונד ימצא את הדרך להיות דמות מרכזית בעולם הסניקרס והסטריט-וור.
הפעם הראשונה שג'אונד עבר מהרחב הוירטואלי לעולם האמיתי הייתה בשנת 2013, אחרי שהוא קיבל הצעה מחברת אדידס להציג את התמונות שלו בגלריית HVW8 בלוס אנג'לס. לתצוגה קראו Correspondence ומלבד תמונות פיזיות שנתלו על הקירות, היא הציגה את חליפת המכתבים בינו לבין החבר השלו קלדיו מרזאנו (Claudio Marzano) שבעצם יצרה את הדבר הזה שנקרא JJJJound.
המפגש עם אנשים בגלרייה גרם לג'אונד להבין שיש צורך במוצר פיזי ולא רק וירטואלי. לכן הוא התחיל למכור את כל הקשקושים שייזמים מתחילים מוכרים כשאין להם מוצר ממשי כמו תיקים, סיכות, ספלים, בקבוקים, נרות ולוחות שנה, לצד פריטים מטופשים כמו כדורי כביסה וספוגים. למרות שג'אונד מכר פותחן שני שלבים פשוט ב-55 דולר ונר בפאקינג 165 דולר, הם נחטפו כמו לחמניות חמות.
הניסיון שהוא צבר עם Been Trill וההיכרות עם אושיות כמו וירג'יל אבלו ו-מת'יו וויליאמס עזרו לו לצבור ביטחון בעולם האופנה. באופן איטי ומחושב, הוא עשה מעבר מחפצים גנריים לפריטי לבוש. הוא תמיד התחבר לאופנה שקטה, לוגו מינימליסטי ושימוש בצבעים מונוכרומטיים. בהקשר הזה הוא מאוד מזכיר את הסגנון של טדי סנטיס, הבעלים של המותג Aimé Leon Dore. אצל שניהם לעולם לא תמצאו גרפיקה משוגעת ולוגו צעקני, או בקיצור – שניהם אוהבים להתלבש כמו אנשים בוגרים.
ג'אונד מאמין מאוד בייצור מקומי סופר איכותי. הוא טוען שאסור להוציא מוצר לפני שהוא שכב לפחות שנה באינקובטור של החברה, ונבחן מכל הכיוונים לפני שהוא ייצא לשוק. בגלל זה התיקים והסווטשירטים שלו הם מוצרים מאוד מבוקשים. הם פריטים קלאסים שמחזיקים שנים, ולכן אנשים אוהבים אותם כל כך. העיצובים שלו לא זולים, אבל הקהל יודע שהוא יקבל מוצר איכותי, שנעשה בייצור מקומי והושקעה בו מחשבה רבה.
שיתופי הפעולה של JJJJound לאורך השנים חשפו את המוצרים שלו לעולם ההייפ, הלימיטד וכל השיט שאנחנו מכירים ממותגים אחרים. היום הוא כבר רק לא שם מוכר בקרב פאשניסטות וסניקרהדס אליטיסטים, אלא המוצרים שלו מפורסמים באתרי החדשות הגדולים ביותר. לג'אונד יש בפורטפוליו שיתופי פעולה איקוניים עם חברות ענק כמו ואנס, ניו-באלאנס, ריבוק, ד"ר מרטינס, בייפ ואסיקס. שיתוף הפעולה האחרון שלו הוא עם חברת פומה והרעיון סביב הקולקציה הוא היטשטשות הגבולות בין המדיה החברתית לחיים האמיתיים.
בין אם מדובר באוצר מוכשר של זרם וירטואלי, או נוכל שהצליח בזכות פרסום של תערובת תמונות גנובות, ג'אונד המציא שפה דיגיטלית חדשה. הוא היה טמבלר לפני טמבלר, והוא אחראי להיווצרות מפלצות מדיה כמו אינסטגרם ופינטרסט. למעשה לג'אונד יש חלק מרכזי בהתפתחות האינטרנט כפי שאנחנו מכירים אותו היום. למרות שהוא בוחר להישאר אנונימי ולפעול בעיקר מאחורי הקלעים, בשנים האחרונות הוא מתחיל לקבל הכרה גם בתרבות המיינסטרים – ואין יותר ראוי ממנו.
-
דורסנית או לגיטימית: למה חברת נייקי תובעת את כל העולם?
קל לראות בחברת נייקי את המרשעת הגדולה שתובעת את כל המתחרים, הרי במשך שנים היא מנהלת מלחמה תביעות עם היריבה השנואה – אדידס, אבל לאחרונה נוספו לרשימת האויבים חברות ענק נוספות כמו סטוק אקס, לולולמון, ובייפ. בעוד התביעה נגד גופים גדולים עוד מתקבלת על הדעת, לחברה יש היסטוריית תביעות קטנונית מול חברות זניחות ואנשים פרטיים…
-
באנג תרנגול ונעלי שטן: מה עומד מאחורי התעלולים הוויראלים של MSCHF
לגבריאל וויילי (Gabriel Whaley) נמאס מאוד פוסט שיווקי בפייסבוק או תמונה סוחטת לייקים באינסטגרם. הוא הבין שהציבור כבר לא יכול לשאת את הרעש הטורדני שמייצר עולם הפרסום המסורתי, ולכן בחר להתחיל פרויקט שאפתני משלו בשם MSCHF שמטרתו להמציא את האינטרנט מחדש. לא לפנות ברצינות לכמה שיותר אנשים בתקווה לתפוס חלק קטן מהעוגה, אלא לפתור לאנשים…
-
קיקו קוסטדינוב: המעצב שהזריק חיים חדשים חברת אסיקס
גם אם לא כל הקולקציות נראות בדיוק אותו הדבר, באופנת הגברים מעט מאוד משתנה מעונה לעונה. העיצובים החדשים של המותגים הגדולים מרפרנסים לאופנת הרחוב, לפעמים לתרבות הפופולרית ומדי פעם לטרנדים עכשוויים, אבל בכל מה שקשור לגזרות מעניינות ומאתגרות, אין בשורה חדשה. קיקו קוסטדינוב הוא מעצב שלא יוצר מחדש את אופנת הגברים, אבל כן משנה את…
-
קית': מהו סוד ההצלחה הגדול של רוני פייג? | KITH
רוני פייג הוא לא מעצב אופנה, למעשה כוח-העל שלו הוא היכולת לייצר הייפ. זה מה שהפך את קית' מחנות צנועה לאחד ממותגי הסטריט-וור המשפיעים ביותר בעולם, ואת הביקור בחנויות של KITH לחוויה בפני עצמה. בעזרת קשרים במקומות הנכונים, הרבה עבודה קשה ולא מעט כישרון, פייג' יצר מוסד ניו-יורקי שמכתיב טרנדים בעולם הסניקרס, ולכן כל המותגים…
-
פיט פארה: פופ-ארט של סקייטבורד, אמנות ומוזיקה | Parra
לא משנה אם מדובר בעיצוב טישרטים, סירטוט, ציור, אנימציה או פיסול, אפשר לזהות מקילומטרים את הסגנון הייחודי של פיט פארה (Piet Parra). סטייל שהפך אותו לאמן מוערך על ידי הגלריות המובילות מעולם, ובמקביל לאחד היוצרים הפופולרים ביותר בתרבות הסטריט-וור. האופן שבו הוא הצליח לשלב בין עולמות הסקייטבורד, מוזיקה ואמנות חזותית, הפכו אותו לאחד האמנים המרגשים…
-
Stüssy: למה שון סטוסי הוא הסנדק של תנועת הסטריט-וור?
יש מעט מאוד מותגים בעולם הסטריט-וור שהצליחו לשמור על הרלוונטיות שלהם מעל ארבעים שנה. לייבלים שייסדו את הז'אנר, יצרו עדת מעריצים סביבם, והלוגו שלהם הפך לאחד הסמלים המזוהים ביותר עם תרבות הרחוב. סטוסי היא בדיוק מותג כזה, ולמרות שהוא מלווה אותנו משנות השמונים, לא רק שהוא עדיין רלוונטי, שיא הפופולריות שלו עוד לפניו. זה הסיפור…
-
הסניקרס הטובות ביותר לשנת 2022: סיכום שנה
מה זה בכלל הסניקרס הכי טובות ואיך בוחרים אותן? רשימת הסניקרס הכי טובות מורכבת ממאפיינים כמו עיצוב, הייפ, רטרו, פופולריות, טכנולוגיה, השפעה, שיתופי פעולה וקורטוב של טעם אישי. לצורך העניין ה-נייקי פנדה הייתה הנעל הפופולרית ביותר גם בשנת 2022, אבל זה לא יכניס אותה לרשימה. כל הרעיון הוא גיוון שינסה לכסות את כל התחום הרחב הזה.…
-
נעלי HOKA: נעלי הריצה הנוחות בישראל של חברת הוקה – מדריך
דווקא בשיאו של טרנד הנעליים המינימליסטיות, הגיעו שני בחורים צרפתים עם גישה הפוכה לגמרי, מקסימום ריכוך וסוליה גבוהה עד כדי גיחוך. כמו כל עיצוב חדש, בהתחלה רוב הציבור התקשה לקבל את הגיאומטריה המוזרה של של נעלי HOKA, אבל היום אפשר כבר להודות שלא רק שהנעליים של החברה יצרו סטנדרט חדש בעולם הריצה, הם משכו אחריהן…