זה אמור היה להיות הפוסט הכי קצר בעולם, ה-נייקי קורטז (Nike Cortez) היא חיקוי של ה-אסיקס קורסאייר (Asics Corsair). עברתי על כל הפרטים של שתי הנעליים: אפר, מידסול, אאוטסול, אגלטס, לשון, טואו בוקס ולא תאמינו…אותה נעל. אבל מה פתאום שאחת הנעליים המצליחות והאהובות ביותר של נייקי בכלל תועתק מאסיקס?
יבואן של אסיקס
הנה פרט אפל מההיסטוריה של החברה, נייקי לא תמיד הייתה נייקי. מ-1964 ועד 1972 פיל נייט, הבעלים והאיש שהקים את החברה היה יבואן של נעלי אוניצוקה מיפן לארצות הברית (לימים שם החברה יהפוך לאסיקס). לחברה שלו קראו בלו ריבון ספורטס (Blue Ribbon Sports) על שם הרצועות הכחולות שעוטפות את המדליות שהרצים זוכים בהם בסוף המקצים. נייט לא היה הבעלים היחידי של החברה, לשותף שלו קראו ביל באוורמן (Bill Bowerman) ואני מתרגש רק מלרשום את השם הזה. באוורמן היה מאמן נבחרת הריצה של אוניברסיטת אורגון, פיל נייט היה חבר בנבחרת הריצה של האוניברסיטה וככה נוצר המפגש הראשוני.
אבא של כולם
כדי לתאר את האישיות המיוחדת שנקראת ביל באוורמן צריך סדרה של פוסטים באורך מלא, אבל רק נזכיר שהוא היה המאמן הכי מוכשר, כריזמטי וקשוח שפעל בארצות הברית באותה תקופה. הוא זכה ב-22 אליפויות מכללות ב-24 שנות קריירה, אימן 31 רצים אולימפיים ואימן הכי הרבה רצים ששברו את מחסום הארבע דקות למייל. הוא היה אדם הגון, חכם ואישיות מוערכת בכל החוגים. כולם כיבדו ואהבו את ביל באוורמן. כל פעם שפיל נייט מדבר עליו הקול שלו מתחיל לרעוד, כאשר טינקר הטפילד (שגם היה חבר בנבחרת הריצה של אורגון) מזכיר אותו, הוא מתחיל לבכות, הם אהבו אותו כמו אב.
אובססיה לנעליים
מלבד כל התכונות האלו, באוורמן היה אובססיבי לגבי נעלי ריצה. הוא האמין באופן דתי שנעל יכולה לשפר את היכולות של הרצים, שהיא צריכה לספק תמיכה ונוחות ותמיד אפשר להשתפר בנושאים האלו. הייתה לו סדנת עבודה קטנה מתחת ליציע שצמוד למגרש האימונים, בסדנה הוא היה מכין נעליים ומבקש מהרצים לתת לו חוות דעת, לפעמים הם היו חוזרים מרוצים ולפעמים מדממים, אבל באוורמן לעולם לא הפסיק לנסות.
הטייגר רץ הכי מהר שהוא רעב
באוורמן אהב טייגרים, למעשה שהרצים שלו היו מתלוננים לפני ריצה שהארוחה שהם קיבלו הייתה דלה, הוא היה משיב להם ש-"הטייגר רץ הכי מהר שהוא רעב". כאשר 'בלו ריבון ספורטס' ייבאה נעליים לארצות הברית ב-1966, באוורמן ישב עם המעצבים של אוניצוקה ותיכנן איתם את ה-אוניצוקה טי.ג'י 24 (Onitsuka TG-24), נעל שהוא כינה טייגרית אמיתית שאמורה לטרוף את מסלולי הריצה. לאפר היה מבנה אווירודינמי, הוא היה מעור אמיתי ומתחתיו ישב מידסול מקצף מוקשה. האאוטסול הייתה מחורצת כדי לספק אחיזה טובה יותר בקרקע.
בשנת 1967 באוורמן שינה את השם של הנעל מטייגר ל-מקסיקו. השם לא נבחר במקרה, הוא קרץ לאולימפיאדת מקסיקו-סיטי שהתקיימה בשנת 1968 (האולימפיאדה שהתפרסמה בה גם ה-פומה סוויד). המקסיקו הייתה בדיוק מה שהרצים חיפשו באותה תקופה, נעל קלה ומהירה שמעניקה גם תמיכה לכף הרגל. היא הפכה במהירות לנעל הנמכרת ביותר של 'בלו ריבון ספורטס'. לקראת האולימפיאדה רצו המנהלים באוניצוקה להשחיז את השם של המקסיקו, הם חיפשו משהו נוצץ יותר, שימשוך יותר את העין. השם שנבחר הוא אצטק (Aztec) על שם האימפריה האצטקית ששלטה במקסיקו טרם הכיבוש הספרדי.
ההוא שכיסח את האצטקים
בפברואר 1968 נשלח מכתב אזהרה לפיל נייט ממטה אדידס בגרמניה. "השם אצטק כבר תפוס" נרשם שם, קיימת נעל בשם אדידס אצטקה גולד (Azteca Gold) שהייתה נעל מירוץ של אדידס עם ספייקים באאוטסול. זה היה למעשה מכתב אזהרה לפני תביעה. נייט הגיע באותו ערב נסער לבאוורמן וסיפר לו בכעס על המכתב. באוורמן שאל אותו בחזרה: "איך קוראים להוא שכיסח את האצטקים?" נייט השיב – "קורטז!" בראוורמן אמר, "בסדר, אז בוא נקרא לה קורטז" (הכוונה ל-הרנאן קורטז, כובש ספרדי שנשלח לכבוש את מקסיקו עבור ספרד).
תמיד מקום שני
ההתנהלות של אדידס הרתיחה את פיל נייט, הוא ראה בה חברה דורסנית, תאגיד גדול ששולט ביד רמה בשוק נעלי הספורט ורומס את כל מי שמתחתיו. נייט לא היה הרץ הכי טוב בנבחרת של אורגון, למעשה תמיד הוא ראה את הגב של רץ אחר מגיע לפניו לקו הסיום. פתאום הוא הבין שגם בעולם העסקים תמיד הוא יהיה שני, לנצח תהיה אדידס לפניו וזה דרבן אותו להמשיך להילחם. השנאה העצומה לאדידס ויצר התחרותיות של נייט היא שתהפוך את נייקי לחברת הספורט הגדולה בעולם, הכל התחיל מהקורטז.
בסופו של דבר הקורטז הייתה הצלחה עצומה באולימפיאדה, יותר מזה, היא הפכה לנעל פופולארית גם בקרב רצים חובבנים. הם כינו אותה הנעל "הנוחה ביותר מאז ומעולם". גם הרחוב אימץ אותה באהבה, היא הייתה נוחה, קלילה ואנשים אהבו את הסטייל.
מבלו ריבון ספורטס לנייקי
באותו הזמן התחילו להתעורר בעיות גדולות בין 'בלו ריבון ספורטס' לאוניצוקה. זה לא שמערכת היחסים הייתה תמיד מושלמת, לעיתים קרובות המשלוחים לא הגיעו בזמן וכאשר הם כבר הגיעו, המידות והכמויות לא היו נכונות. בנוסף השינויים שבווארמן ביקש לעדכן בעיצוב לא בוצעו בזמן או בכלל. אבל מה ששבר את נייט היה שמועה מבוססת שאוניצוקה רוצה להחליף את הזכיינים בארצות הברית, כלומר את החברה שלו. הייתה גם אפשרות שאוניצוקה תתחיל לייבא נעליים לארצות הברית בעצמה. נייט החליט באותו רגע לקחת את הדגמים המובילים שלו ובראשם הקורטז, ולהוציא אותם תחת מותג חדש שהוא הקים – נייקי.
שייכת רשמית לנייקי
באיניצוקה לא אהבו את המהלך החדד-צדדי ורצו לתבוע את נייקי על הפרת זכויות ושימוש בדגמי החברה. בנייקי ידעו שאם המשפט יתנהל ביפן הם יפסידו, אז הם מיהרו לתבוע בחזרה בארצות הברית על נזיקין והמשפט הראשון אכן התנהל באמריקה. כדי להוכיח שלא מדובר באותם דגמים, נייקי הביאה אדם עם טייטל מופרך במקרה הטוב – מומחה להשפעה של נעלי ריצה על הרגליים.
במופע סוריאליסטי הוא פירק סוליות וגפות עור על שולחן העדים, והסביר והדגים ברצינות מוחלטת שהקורטז והבוסטון (דגם מצליח נוסף של ניייקי) לא יכולות להיות רחוקות יותר מהאוניצוקה. הוא ממש ירד לפרטים איך רק הן מורידות את ההלחץ מהעקב ושכל המבנה שלהן שונה לגמרי. נייט לא האמין שמישהו ייקח את הגירסה של הליצן הזה ברצינות אבל דווקא השופט אכל אותה. הוא קבע שאוניצוקה חברה שקרנית, שהדגמים שייכים לנייקי וחייב אותה לשלם פיצויים בסכום של ארבע מאוד אלף דולר, מספר דמיוני באותה תקופה.
תביא לי פארה פוסט
הניצחון במשפט הזריק אנרגיה מחודשת לנייקי אבל אפילו הם לא ציפו להצלחה שעוד תגיע. ראינו את זה עם ה-ריבוק פריסטייל וה-קדס צ'מפיון, מה קורה לנעל כאשר היא זוכה לאזכור בתרבות הפופולרית. אצל הקורטז זה קרה ב-1976. נציג של נייקי בהוליווד הצליח להשחיל לשחקנית פארה פוסט זוג נעלי סניוריטה קורטז (הגרסה הנשית של הקורטז). פוסט הייתה האשה הכי יפה בטלוויזיה והכוכבת הגדולה ביותר של הסדרה המלאכיות של צ'ארלי (Charlie's Angels).
בפרק קונסנטינג אדולטס (Consenting Adults) היא נראתה משייטת על סקייטבורד בסצנת מרדף עם זוג נעלי קורטז שבעתיד תהיה השראה לעוד סרט שמשלב נייקי וסקייטבורד – בחזרה לעתיד. בכל מקרה הסצנה הומרה לפוסטר איקוני שגרם לכל המדינה לרצות שני דברים: תספורת פארה פוסט ונעלי קורטז.
הנעליים של לה לה לנד
בשנות השמונים נוצר קשר מיוחד בין הקורטז לעיר לוס אנג'לס, בעיקר בסצנת ההיפ-הופ. אמנים כמו Easy E מההרכב NWA אימצו מראה מאוד מסוים שמשלב קורטז. אבל יותר מכל הם נקשרו לכנופיות הגנגסטרים. הלוק היה אחיד – טי שירט, מכנס של בן דיוויס (Ben Davis) או דיקיז (Dickies) ונעלי קורטז. למעשה נעלי נייקי קורטז קישרו אותך ישירות לכנופיה, ואם נעלת קורטז ולא היית חבר כנופיה, אז היה כדי היה שתמצא לך אחת.
בניגוד לניו יורק, שם אימצו את הקורטז בשנות השבעים אבל עברו בשנות השמונים ל-אייר פורס 1, בלה לה לנד הנאמנות לקורטז נשארה עד היום. יש לנעל חוקים ברורים, אם השיניים נשחקו (הכוונה לחריצים באאוטסול שרואים מהצד) זה סימן שאתה חייב להחליף זוג. השרוכים נשרכים עד האמצע ואם הג'ינס רחב מדי, תוקעים סיכה כדי שיראו את הנעליים, חייבים לראות את הנעליים. בנוסף הקהילה המקסיקנית באל.איי ראו ב-נייקי קורטז את הנעל שלהם, האומה המקסיקנית היא בעצם תולדה של מלחמת הספרדים באצטקים, כלומר ההיסטורה שלהם מושרשת בנעל.
רוץ פורסט רוץ
עם השנים הנעליים המשיכו לקבל חשיפה אדירה במדיה. טום הנקס חצה איתם את ארצות הברית בסרט התוכן השיווקי הגדול בהיסטוריה – פורסט גאמפ. זו הייתה הנעל של ג'ורג' קונסטנסה ב-סיינפלד, של לאונרדו דה קפריו ב-זאב מוול סטריט ובלהיט הנטפליקסי דברים מוזרים. בנוסף אמצו אותה אמנים כמו קנדריק לאמאר, קלי רולנד, סי-לו גרין וכריס בראון. שחקניות כמו קריסטין סיוטארט וקייט מארה, דוגמניות שאני מכיר כמו קאיה גרבר, בלה חדיד ופחות מכיר כמו איזבל גולארט ודיפיקה פדוקון נראו צועדות איתן ברחובות. נייקי קורטז היא הגו-טו-שו של כולם, והרשימה עוד ארוכה אז נעצור פה.
מקום של כבוד
הקורטז היא אבן הראשה שסביבה נייקי נבנתה, היא הייתה הבסט-סלר הראשונה, התרנגולת שהטילה ביצי זהב ואפשרה לה לגדול ולהתפתח. החברה לא הייתה מגיעה להיות המעצמה שהיא היום בלי הקורטז. בהתאם לכך נייקי שומרת מקום של כבוד לנעל הזו, היא מעולם לא זנחה אותה ויותר מזה, כל הזמן חיפשה איך לשפר אותה. בשנות השבעים היא הקלילה את הנעל בכך שהחליפה את האפר מעור לניילון ואחר כך מניילון לסוויד. היא הוציאה גרסה נשית (סניוריטה), עדכנה את הסילואט ותמיד דאגה להרחיב את מניפת הקולורוויז, כך שכל אחד יוכל למצוא את הקורטז שלו. ככה מנציחים מורשת.
