עובדה מספר 1:
White Man Can't Jump הוא סרט הסניקרס הגדול ביותר בכל הזמנים
עובדה מספר 2:
White Man Can't Jump ישאר לנצח סרט הסניקרס הגדול ביותר בכל הזמנים

למה אני כל כך בטוח בעצמי? שלוש סיבות…

הסיבה הראשונה היא שהסרט צולם בתפר שבין סוף שנות השמונים לתחילת שנות התשעים. מדובר בתור הזהב של נעלי כדורסל בכלל ושל נייקי בפרט, התקופה שבה התרחשה הפריחה העיצובית והטכנולוגית הגדולה ביותר, התקופה שבה כולם הלכו עם נעלי כדורסל בלי קשר למגרש כדורסל. עד היום אנחנו רואים שגם הדגמים הכי חדשים נשענים על עיצובים מקוריים שצמחו בשנות השמונים והתשעים.

מדובר בתהליך טבעי מאחר והמעצבים של היום גדלו בשנים האלו, והם חוזרים למקורות ההשראה הראשוניים שלהם. סניקרהדס צעירים נחשפים לפרשנות חדשה של רפרנסים מאותה תקופה, וזה תהליך שיחזור חלילה שוב ושוב. לנצח שנות התשעים ישארו חלק מה-DNA של תרבות הסניקרס, ואין סרט שמנציח את התקופה הזו טוב יותר.

הסיבה השניה היא שכולם מכירים את הסרט בזכות ה-נייקי אייר קומנד פורס של בילי הויל (וודי הארלסון), אבל יש שם עוד מבחר מטורף של קלאסיקות-על מחברות שלצערי הפסיקו לייצר נעלי כדורסל או נעלמו מהשוק. הרשימה שמופיעה פה למטה היא גם ראיית זהב לשליטה האבסולוטית של נייקי בעולם הסניקרס בשלושים השנים האחרונות. למעשה הקטלוג שלה כל כך גדול, שאתם תראו שיש עוד דגמים שעד היום מעולם לא זכו למהדורת רטרו.

הסיבה השלישית היא שמדובר בהרבה יותר מסרט על סניקרס. White Man Can't Jump הוא קפסולה של תקופה, מסע בזמן לאופנת רחוב שכללה חולצות אוברסייז, ג'ינסים מנופחים, לוגו ענק, אוברולים, כובעי סייקלינג, חליפות ספורט מניילון והכל עם שילובי צבעים מוגזמים. מין שזירה משונה בין שנות השמונים הזרחניות לשנות התשעים המקושקשות. את גלי ההדף של התקופה הזו אנחנו מרגישים בעוצמה חזקה עד היום, כך שלפרקים מסויימים זה נראה כאילו הסרט מעתיק את התקופה הנוכחית. הניינטיז פשוט הפכו להיות מספיק רחוקות כדי לחזור אליהן, אבל חשוב לזכור ששם הכל התחיל.

מדריך הסניקרס המלא לסרט: White Man Can't Jump

Nike Air Command Force

זוהי הכוכבת הגדולה ביותר של הסרט, עד כדי כך שהיא זכתה לכינוי בילי הויל על שם הדמות שמשחק וודי הארלסון, וזה גם השם שלה בקרב סניקרהדס. כזכור ה-נייקי אייר קומנד פורס הייתה התשובה של נייקי לטכנולוגיית הפאמפ של ריבוק. היא הייתה הנעל רשמית של דיוויד רובינסון בעונת 1990/91, וסימלה את שיאו של טרנד הנעליים הגבוהות והמפלצתיות של סוף שנות השמונים ותחילת שנות התשעים.

Nike Air Flight Lite

אני באמת לא מבין למה נייקי לא מחזירה הנעל הזו לעיתים יותר תקופות. מדובר בקלאסיקה אדירה מתחילת הנייטיז, וזה מדהים לראות שהמפלצת הזו יועדה במקור לגארדים. סקוטי פיפן שיחק עם הגירסה שלה בשחור/לבן במהלך עונת האליפות הראשונה של שיקגו. בסרט מופיעה גירסה קצת יותר צבעונית על הרגליים של סידני דין (ווסלי סנייפס), בהתאם לדמות הראוותנית שלו.

Air Jordan VI – Maroon 

כולם מכירים את ה-אייר ג'ורדן 6 בזכות האינפרה רד השחור והלבן, אבל במקור האייר ג'ורדן 6 יצאה בחמישה קולורוויז שונים שכללו את גם את ה-קרמיין ה-מארון וה-בלו ספורט. הקולורוויי היפה ביותר בעייני מבין השלושה הוא דווקא המארון שאני ממש זוכר בזמן אמת. גם אותו נייקי לא מחזירה מספיק וחבל. בסרט המארון מופיעה בגרסת ילדים על התינוק של סידני דין.

Air Jordan VI – Black Infrared

הסרט אומנם יצא לאקרנים ב-1992, אבל ה-אייר ג'ורדן 6 אינפרה רד יצאה בשנה שבה הסרט צולם (1991), לכן זה לא מפתיע שהיא מופיעה בו הכי הרבה פעמים. זו הייתה הנעל הכי לוהטת באותה תקופה, מייקל ג'ורדן לקח איתה כל תואר אפשרי כולל אליפות ראשונה ואת תואר ה-MVP של סדרת הגמר. כזכור האלמנטים הבולטים ב-אייר ג'ורדן 6 הם לולאה אחורית שעוצבה בהשראת ספויילר הפורשה של מייקל ג'ורדן, לשון דקיקה מגומי ואת המספר 23 על הגפה העליונה.

L.A. Gear Catapult

אין מי שגדל בניינטיז ולא מכיר את חברת אל.איי גיר, שהייתה פופולארית מאוד בארץ, בעיקר בזכות המחירים הנוחים שלה לעומת המתחרות. בתחילת שנות התשעים לא היו כאלו פערים גדולים בין חברות הספורט, התחרות הייתה בשיאה וכל חברה הפליצה איזה גימיק מטופש עם שם מפוצץ כדי להראות שלה יש את הטכנולוגיה הכי טובה. אל.איי גיר הביאו לעולם את ה-קטפולט (Catapult) מילה שהמשמעות שלה היא "שיגור" או "הטלה״.

המחשבה הייתה להחדיר את הרעיון שהנעליים שלה עוזרות לך לקפוץ יותר גבוה. הציבור בהחלט אכל את הלוקש, ולתקופה מסויימת אל.איי גיר הייתה שלישית במכירות רק לנייקי וריבוק. הנעל הזו כנראה לא תצא לעולם במהדורת רטרו, גם כי לא ממש ברור מה עלה בגורלה של החברה, וגם נייקי תבעה לה את הצורה על גניבת פטנט וזכתה במשפט. ב-NBA זו הייתה הנעל הרשמית של קארל מלון.

Air Jordan V – Fire Red

העיצוב של ה-אייר ג'ורדן 5 כל כך שונה מהדגם שהגיע אחריו, שקשה להאמין שההפרש ביניהן הוא רק שנה אחת. באותה תקופה טינקר הטפילד הפציץ כל שנה עם דגם חדש, ובעיקר התחרה עם עצמו על העיצוב הכי אוונגרדי וטכנולוגי של אותה תקופה. כזכור האייר ג'ורדן 5 הציגה לראשונה סולייה שקופה, לשון רפלקטיבית ומנגנון לנעילת שרוכים. האלמנט העיצובי הבולט ביותר הוא השיניים המחודדות שהגיעו מהרצון של הטפילד לבטא את המנטליות ההתקפית של מייקל ג'ורדן. ההשראה לעיצוב הגיעה מדגם של מטוס קרב אמריקאי בזמן מלחמת העולם השנייה בשם "הכריש". עם כל כך הרבה חידושים ועיצוב מדהים, אין פלא שגם אחרי שיצאה האייר ג'ורדן 6, אנשים עדיין נשארו נאמנים ל-אייר ג'ורדן 5.

Adidas Torsion Artillery

עוד נעל שמחזירה אותנו לתקופה שבה נעלי אדידס היו מחזה שגרתי במגרשי הכדורסל. הארטלרי הייתה נעל גבוהה, פשוטה וטובה. גפה עליונה מעור גמיש, קצף יצוק מסביב לקרסול ומערכת ה-TORSION בסוליה. כזכור הטכנולוגיה הזו הייתה חוד-החנית של אדידס באותה תקופה, ועד היום היא משתמשת בה בדגמים מובילים. מדובר בהתקן מקאוולר שמאפשר לחלק הקדמי של כף הרגל ולחלק האחורי להתפתל בכיוונים שונים בזמן תנועה. גם הקולורווי השחור/לבן האגרסיבי בארטילרי מאוד מזוהה עם מה שהלך באותה תקופה.

Nike Air Ultra Force Mid

לא חושב שהנעל הזו אי פעם חזרה במהדורות רטרו, למרות שעברו שלושים שנה מאז שיצאה לראשונה. האולטרה פורס הייתה נעל שסימלה תקופת מעבר בין נעליים פשוטות שנועדו לספק יציבות ותמיכה, לנעליים שיודעות לשלב עיצוב וטכנולוגיה מתקדמת. למרות שכרית האויר בה לא גלויה, היא כן מוקמה בחלק האחורי של הסוליה. הגפה עצמה היא מעור גמיש והיא משלבת מידסול מפוליאוריתן לריכוך מירבי. הנעל יצאה בשתי גירסאות, היי-טופ ומיד-טופ, וראינו אותה גם על וויל סמית' בעונה הראשונה של הנסיך המדליק מבייל אייר.

Adidas Basketball Mid 

האמת שלא הצלחתי להגיע לשם המדויק של הדגם הזה, אבל מדובר בעוד יצירת מופת של אדידס שמשקפת את החזון של החברה באותה תקופה, נעלי כדורסל מאסיביות שמעניקות טונות של יציבות ותמיכה ומשלבות טכנולוגיה מתוחכמת. הנעל הזו מאוד מזכירה לי את ה-אדידס אדברג שאני כל כך אוהב מעולם הטניס. לשתיהן יש כמעט את אותה סוליה עם טכנולוגיית ה-TORSION, רק שלדגם הכדורסל נוספה מערכת שרוכים נפרדת שמורכבת מהלוגו, ואמורה לספר תמיכה וחיזוק בצדדים.

Nike Air Solo Flight 90 

שנות השמונים ב-NBA היו שייכות לביגמנים קשוחים. חיות אדם כמו צ'ארלס בארקלי, קורט רמביס, קווין מקהייל וביל ליימביר פרחו באותה תקופה ונהנו מהחוקים המתירניים של הליגה. בזכות גארדים זרירים מהירים כמו מייקל ג'ורדן, קלייד דרקסלר ואייזיאה תומאס, המטוטלת התחילה לנוע קצת יותר לכיוון של קלעים ומובילי כדור.

ב-1989 נייקי יצרה את סדרת הפלייט, נעליים קלילות עבור גארדים זרירים. האייר סולו פלייט הייתה דור שני לסדרה שיצאה שנה לאחר מכן. היא לא הכילה כרית אויר גלויה, אבל כן זכתה לבולטות בזכות לוגו ה-Flight בענק על הלשון ותוית פנימית בדומה לאייר ג'ורדן 4. זו הנעל שנעלו באותה תקופה הגארדים ב-NBA וגם היא כיכבה בעונה הראשונה של הנסיך המדליק מבייל אייר.

Nike Air Force V Low

הדור החמישי והאחרון של סדרת האייר פורס ואחת מהקלאסיקות המפוספסות ביותר של נייקי בכל הזמנים. הנעל הזו יצאה בגרסת היי-טופ בשנת 1990, אבל דווקא גרסת המיד-טופ שיצאה בשנת 1991 היא המוצלחת מביניהן. מדובר באייר פורס הראשונה עם בועת אויר גלויה בסוליה, ובנעל הלא רשמית של צ'ארלס בארקלי, ששיחק איתה לפני שקיבל ליין של סניקרס על שמו.

לקראת אולימפיאדת ברצלונה 1992, הופיעה תמונה בעיתון של נבחרת החלומות, כאשר כל שחקן מהחמישיה הפותחת החזיק טבעת אולימפית. אני זוכר שגזרתי בזהירות את התמונה מהעיתון, לקחתי אותה לחנות צילום, וביקשתי מהמוכר שיגדיל לי אותה ויצפה בשכבת לימינציה להגנה. בבית הדבקתי אותה על קרטון וכך היא עמדה לתצוגה על שולחן הכתבה שלי. כבר אז לא יכולתי להתעלם מהעובדה שמייקל ג'ורדן מצולם בה עם האייר פורס V.

Converse Pro Conquest 

כמעט שכחנו מקונברס ששלטה ללא עוררין בכדורסל המקצועי משנות השישים ועד סוף שנות השבעים. גם באייטיז קונברס המשיכה לייצר סניקרס נהדרות ושיחקו איתה אגדות כדורסל כמו לארי בירד, מג'יק ג'ונסון וד"ר. ג'יי.

ה-פרו קונקווסט מזוהה יותר מכל דווקא עם אגדה פחות מוכרת בשם ברנרד קינג, שהיה מלך הסלים של הליגה בשנת 1985, וארבע פעמים אולסטאר. הנעל עצמה היא תמצית הגלאם של שנות השמונים, עם חלק שקוף שמזכיר בצורה מחשידה את בועת האויר של נייקי. זה כנראה אומר שהיא לא תחזור לעולם, עדיין מדובר בעיצוב אדיר.

Reebok Pump Omni Zone

משנות התשעים אנחנו כל הזמן מדברים על נייקי, אבל בנקודה שבה ריבוק השיקה לעולם את הפאמפ, היא הייתה השם הכי חם בשוק. היה בטכנולוגיה הזו את כל מה שצריך, גימיק כייפי, סימן זיהוי בולט והיא באמת הייתה טובה. ה-ריבוק פאמפ אומני זון נראתה כמו נעל שנחתה מהחלל החיצון והרגישה כאילו מרשמלו עוטף לך את כף הרגל. אפילו נייקי הגדולה כל כך קינאה בריבוק שהיא יצאה עם דגם פאמפ משלה. כולנו יודעים מי ניצחה במירוץ הזה, אבל הפאמפ תישאר תמיד סמל לחדשנות טכנולוגית, גימיק אדיר וחלוצה אמיתית בעולם הסניקרס.