בעוד אנשים נורמטיבים שעושים סקי מים מרוכזים בלא למות, טינקר הטפילד הירהר לעצמו כמה המגף שהוא נעל נעים ומחבק לו הרגל. כך בעודו מקפץ על הגלים, הוא חשב שאם ניתן יהיה לייצר את אותה תחושה גם בנעלי ריצה, זו יכולה להיות התפתחות טכנולוגית מעניינת. כך התחיל הרעיון של ה-נייקי אייר הורצ'י, אחד העיצובים הקונטרוברסלים ביותר בתולדות נייקי, שהיה נקבר בארכיון החברה, אם לא חאפר קטן שניסה לעשות קופה במרתון ניו-יורק 1991.

נייקי אייר הורצ'י: מסנדל ריצה אינדיאנית לנעל של האלים

ספורט ימי גרם להטפילד להתאהב בחומרים עם שמות מצחיקים כמו נאופרין וספנדקס. הוא אהב את הגמישות שלהם, ואת האופן שבו הם נדבקים לגוף כדי ליצור מעטפת אחידה ומושלמת. הוא התחיל לשרטט נעל חדשה ושילב בה נאופרין וספנדקס כדי ליצור גרב פנימית שתעניק תמיכה ותחושה מחבקת לכף הרגל.

הסנדל של האלים

את ההשראה לעיצוב הוא לקח מסנדל אינדיאני קדום בשם הורצ'י. הסנדל שימש שבטים אינדיאנים לריצה למרחקים ארוכים, ועד היום יש לו גרסה עכדנית שרצים איתה חסידי הגישה המינימליסטית. הרעיון לייצר נעל שהיא בצורת סנדל נועד להעניק לה קלילות, אווריריות וחזות לא שגרתית. הכינוי שהטפילד נתן לדגם החדש הוא – הנעל של האלים.

איפה הסווש?

הטפילד הגיש את הסרטוט למנהלים בנייקי, והם בתגובה רצו לזרוק אותו מכל המדרגות. קודם כל לא היה סווש על הנעל, כלומר הסיבה שבגללה אנשים קוניים נייקי לא הייתה קיימת. שנית, הם חשבו שהיא מכוערת, הם לא הבינו את החומרים, העיצוב ולמה נעל ריצה צריכה להיות כל כך גבוהה. היום אנחנו רגילים למראה שלה, אבל בשנת 1991 אנשים לא היו מוכנים לעיצוב אקספרמנטלי כזה, וזה יצר תחושת אנטגוניזם חזקה.

המאכר מניו-יורק שהציל את הנייקי אייר הורצ'י

למרות הסלידה מהחזות של הנעל, ההנהלה הבכירה בנייקי החליטה דווקא כן לתת צ'אנס להורצי', ומייד התחרטה על המהלך. הנעל יצרה לשוק וקיבלה רק 5,000 הזמנות מוקדמות, שהן אחד חלקי עשרים מהכמות שמצדיקה הקמת פס ייצור.

בשלב הזה המנהלים החליטו למזער נזקים ולנטוש מהר את הפרויקט. את הנעליים שנשארו הם מכרו למפיץ מקומי שמכר את הסחורה לרצים מזדמנים במרתון ניו-יורק 1991. הרצים כל כך אהבו את הנעל, שכל המלאי חוסל בתוך יומיים. השמועות על ההצלחה של ההורצ'י הגיעו למטה החברה באורגון, ובעקבותיהם נייקי החזירה במהירות הבזק את פס הייצור. עד סוף השנה נמכרו עוד 250,000 של נייקי אייר הורצ'י.

סיפור ההצלחה של הנייקי אייר הורצ'י מזכיר מאוד את הסיפור של עוד קלאסיקה, ה-ניו באלאנס 576.

משפחת הורצ'י

האייר ההורצ'י זכתה להצלחה כל כך גדולה, שנייקי מייד הרחיבה אותה למשפחת נעליים שלמה. תחת משפחת ההורצ'י קמו להן בין השאר הורצ'י אייר טריינר שהייתה נעל קומבו שהתאימה למגוון פעילויות ספורט, ו-הורצ'י אייר פלייט, שהייתה נעל כדורסל שכיכבה במכללות ובליגת ה-NBA. בניגוד לקופסאות החומות של נייקי באותה תקופה, ההורצ'י הגיעה בקופסה שחורה עם לוגו שהוכן במיוחד עבורה, עניין שבידל את הסדרה משאר המוצרים בחברה. 

בשנים האחרונות מפלצות כעורות כמו ה-בלנסיאגה טריפל אס, או סניקרס צ'אנקיות כמו ה-ייזי ווייבראנר 700 הם הדבר הכי חם העולם האופנה, אבל צריך לזכור מי פתח להן את הדלת. העין רגילה לעיצוב של כולן בזכות הנייקי אייר הורצ'י, שכמעט שלושים שנה אחרי ההשקה, עדיין מצליחה לעורר התלהבות ולגרום לדור חדש להתאהב בה

בשנות התשעים התרחשה החדשנות הטכנולוגית הגדולה ביותר של נייקי, והן נחשבות בצדק לתור הזהב שלה. בשנת 2015 החברה החליטה להחזיר את הנעל הזו כפריט לייפסטייל בשלל צבעים והדפסים, מהדורות מיוחדות ושיתופי פעולה עם מעצבים.

הבאזז סביבה הרקיע שחקים עד לשלב שבו לא משנה להיכן המבט היה מופנה, משהו הלך עם אייר הורצ'י. במשך כמה שנים ברציפות האייר הורצ'י כיכבה בקביעות באחד מחמשת המקומות הראשונים, ברשימות הסניקרס הנמכרות ביותר בעולם. נשים, גברים, נערות ונערים, כולם הלכו עם נעל שתהליך הייצור שלה הופסק במקור עקב חוסר ביקוש.