מהו השקר הגדול ביותר בהיסטוריה? האם באמת נחתנו על הירח, מה מכיל בקבוק קריסטל מנטה והאם קניה ווסט הוא דמות אמיתית או טרול אינטרנט? יכול להיות שהשקר הגדול ביותר בהיסטוריה הוא דווקא הנעליים שלנו, האמונה העיוורת שהטכנולוגיה שיש בנעלי ספורט משפרת לנו את הביצועים, תורמת ליציבות של כף הרגל ומגינה עלינו מפציעות. הנה כל מה שאתם צריכים לדעת על נעליים מינימליסטיות: פחות זה יותר כשרצים עם נעליים ייחפות.

נעליים מינימליסטיות: פחות זה יותר כשרצים עם נעליים ייחפות

בשנת 2006 נייקי יצאה עם טכנולוגיה חדשה בשם Free שאמורה לדמות ריצה יחפה באמצעות נעליים מינימליסטיות. כל מי שמכיר קצת את ההיסטוריה של נייקי, מבין שמדובר במהלך מאוד משונה, אפילו קצת התאבדותי. מדוע אחרי שנים של ניסיון לדחוף לנו שלל טכנולוגיות עם שמות מפוצצים כמו אייר-מקס, זום-אייר ושוקס, החברה יצאה עם טכנולוגיה שמבטלת את כל הפיתוחים הקודמים שלה? התשובה היא בעקבות מקרה שהתרחש חמש שנים קודם לכן.

בשנת 2001 שני נציגים של חברת נייקי נסעו לביקור באוניברסיטת סטנפורד. הם רצו לברר מהם ההעדפות של חברי נבחרת הריצה שנייקי מימנה באותה תקופה. כשהם הגיעו לאימון הם הופתעו לגלות שכל הרצים התאמנו יחפים. הם מייד פנו למאמן וין לנאנה ושאלו אותו למה הוא לא משתמש בציוד שהחברה שלחה לו? הם לא ציפו לתשובה שהוא סיפק. לנאנה השיב שאין לו ממש דרך להסביר את זה, אבל שהרצים שלו מתאמנים יחפים, הם רצים מהר יותר ונפצעים פחות.

למעלה מחמישים שנה שחברות הנעליים הגדולות עושות מאמצים קדחתיים כדי לשכנע אותנו שהנעליים שלהן ישפרו לנו את הביצועים. בשנת 1989 ספייק לי צעק "זה חייב להיות הנעליים" ושלח מיליוני אנשים ברחבי העולם לקנות את ה-אייר ג'ורדן 5 כדי שיוכלו להרגיש קצת כמו מייקל ג'ורדן. טכנולוגיות כמו ה-פאמפ של ריבוק, ג'ל של אסיקס ו-בוסט של אדידס, נועדו להעניק כמה שיותר ריכוך לכף הרגל, כדי שחלילה הגוף שלנו לא יאלץ לספוג את המהלומות הקשות של הכביש.

אבל מה עם הגוף שלנו יודע לספוג את המכות האלו, וכל הטכנולוגיות החדשות רק הורסות את היכולת המופלאה הזו? בשנת 2003 התקיים מרוץ סודי בהרי מקסיקו בין שבט הטראוּמארה, אינדיאנים שרצים אלפי שנים ייחפים מכפר לכפר, לבין רצי האולטרה-מרתון הטובים ביותר בארצות הברית. בלי טכנולוגיות מתקדמות בסולייה, פלטות קרבון-פייבר, גורטקס, ויברם ועוד כל מני שמות מפוצצים, האינדיאנים ניצחו, כאשר כל מה שהם נועלים הם סנדלים שעשויים משאריות צמיגים שהם חתכו בעזרת סכין.

התוצאות של המירוץ העלו שאלות גדולות לגבי הצורך של המין האנושי בטכנולוגיות משוכללות בסוליה ובנעלי ריצה בכלל. כף הרגל שלנו היא מכונה מופלאה שמכילה עשרות עצמות ומאות שרירים וגידים. ברגע שאנחנו קוברים אותה בתוך נעל ספורט, היא מאבדת את היכולת שלה לספק תמונה מלאה למוח שלנו לגבי תנאי השטח, והתיקונים שהוא צריך לבצע באופן טבעי. כל הנעליים המשוכללות מתקנות באופן מלאכותי את הריצה שלנו, וכך נוצרות פציעות טורדניות שמחסלות קריירות של ספורטאים.

את כתב האישום הגדול נגד חברות הנעליים אפשר לקרוא בספר 'נולדנו לרוץ' שיצא בשנת 2009 והפך מאז לרב-מכר עולמי. למחבר של הספר קוראים כריסטופר מקדוגל, והוא מאשים בשקר הגדול בהיסטוריה את חברת נייקי. הוא טוען ש-פיל נייט, מייסד החברה ואחד האנשים העשירים ביותר בעולם, הוא בסך הכל סוכן מכירות חלקלק שהצליח לשכנע את כולם בשקר הגדול שלו.

ההיסטוריה אולי רואה את המייסד השני של החברה, ביל באוורמן, כאחד ממאמני הריצה הגדולים ביותר בכל הזמנים, אבל אצל מקדואל הוא דמות שההמצאות הקיקיוניות שלה אחראיות לניוון השרירים בגדול בהיסטוריה, ועדיין גורמות לפציעות אצל כל מי שמתאמן עם נעל ריצה ייעודית. בשנת 1972 באוורמן פיתח את ה-נייקי קורטז, נעל ריצה שהציגה לראשונה ריכוך נוסף בחלק האחורי. העובדה שמאותו רגע רצים יכלו לנחות על העקב, במקום לנחות באופן טבעי על הכרית שנמצאת בחלק הקדמי, היא שיצרה את המדרון החלקלק הזה.

הטענות של מקדואל אולי נשמעות מופרכות או לכל הפחות מוגזמנות, אבל הן כן מאוד אינטואיטיביות וקשה להתעלם מהן. יחד עם זאת, הן מעלות הרבה שאלות כמו האם התאוריה נכונה לגבי כל סוגי כפות הרגליים? למשל מה לגבי ספורטאים שסובלים מקריסה של הקשת בכף הרגל? האם מה שנכון לגבי ריצה והליכה נכון גם לגבי ענפים אחרים? הרי התנועה של שחקני כדורסל או טניס היא הרבה יותר מגוונת, העומסים על כף הרגל הרבה יותר מורכבים וחזקים, האם גם שם נכון לשחק יחפים?

אורטופדים ומומחי בביו-מכניקה מתפחלצים לנוכח הטיעונים של מקדואל, וטוענים שגם אם הריצה היחפה אכן מחזקת את כך הרגל, היא עלולה לגרום לבעיות במקומות אחרים בגוף. למרות זאת, עד היום מקדואל מוכן להישבע שכל מה שצריך לעשות כדי להפסיק להיפצע, זה פשוט לזרוק לפח את נעלי הריצה ולהתחיל לרוץ יחפים. לזכותו יאמר שעד היום לא ייצא שום מחקר שמוכיח שנעליים עם טכנולוגיה בסוליה מצליחות למנוע פציעות.

זה השלב שבו נכנסו לתמונה חברות חדשות שיצאו עם קטגוריה חדשה בעולם הריצה – נעליים מינימליסטיות או נעלי ריצה יחפה. הרעיון המרכזי מאחורי נעליים מינימליסטיות הוא שהן אמורת לדמות כמה שיותר ריצה ברגליים חשופות. המשמעות היא שהסוליה שלהן תהיה דקה ככל האפשר, עם אפס דרופ, כלומר ללא הפרשי גובה בין החלק הקדמי לחלק האחורי. כמו כן, הן יהיו רחבות מאוד באזור האצבעות, כדי לאפשר להן כמה שיותר מרחב ואחיזה בקרקע, בניגוד לנעלי ספורט מסורתיות שחונקות את האצבעות ועם הזמן אפילו מעוותות אותן.

החברה שמובילה היום את טרנד נעלי הריצה היא Vivobarefoot. הייחוד שלה הוא נעליים שאפשר ללכת איתן לכל מקום ולבצע מגוון פעילות ספורט מבלי להיראות כמו ברווז. אם המראה פחות מפריע לכם, Vibram Five Fingers היא החברה השנייה שידועה בזכות הנעליים המינימליטיות המצויינות שלה. ההפרדה שהיא יצרה בין האצבעות לא נועדה רק ליצור את הנעל המכוערת ביותר בעולם, אלא יש לה ממש תפקיד פונקציונלי, לשמר את הרווחים הטבעיים בין אצבעות הרגליים.

היום נעליים מינימליסטיות הן לא רק רצון להחזיר לגוף שלנו את היכולות הטבעיות שלו, אלא מדובר בטרנד לכל דבר. בדומה לנעליים טבעוניות, כל מי שהולך עם נעליים יחפות נתפס כטיפוס פרוגרסיבי, נון-קונפרמיסט ואדם עם מודעות עצמית גבוהה שיוצא נגד תפיסות שהתקבעו במשך שנים. נעליים מינימליסטיות הפכו להצהרה אופנתית ויש להן ערך, בדיוק כמו לכל מותג אחר.