זה כבר לא חיקויים זולים של נייקי, אדידס ולואי ויטון, היום הסינים יודעים לעלות על המקור – משואבי אבק רובוטיים, דרך טלפונים חכמים ועד פאקינג טסלה. אבל לפני שסין זייפה את עצמה בדרך להיות הכלכלה החזקה בעולם, היא לא הביטה מערב אלא התעסקה דווקא בייצור מקומי. מוצרים שיענו על הצרכים של האוכלוסיה הסינית כמו נעלי Feiyue שהפכו תוך זמן קצר לגאווה לאומית, ועד היום משרתים נזירים, לוחמי קונג-פו וסתם סטודנטים. כולם מהרגע הראשון התאהבו בעיצוב המינימליסטי, וזה היה רק עניין של זמן עד שהמערב יגלה אותה מחדש.

נעלי Feiyue: מינימליזם של נזירים סיניים ופאשניסטות באינסטגרם

חברת DAFU הוקמה בשנות העשרים של המאה הקודמת והתמחתה בעיקר בייצור צמיגים. הגישה של החברה לחומר גלם שימושי כמו גומי, אפשרה לה להתחיל לייצר נעליים עבור הצבא הסיני בתחילת שנות החמישים. בשנים 1956-1958 הביקוש לנעלי צבא ירד והחברה חיפשה מקורות הכנסה נוספים. היא החליטה לפנות לשוק הפרטי עם דגם חדש בעיצוב פשוט ומינימליסטי בשם Feiyue 501.

המשמעות של השם Feiyue הוא "לעוף קדימה" או "להמריא קדימה", פיזית ונפשית.

מפעל הייצור המרכזי של דאפו הוקם בעיר קטנה במזרח סין בשם Rui'an. כבר בשנת הפעילות הראשונה החברה מכרה 4.7 מיליון זוגות של הנעל החדשה. הסוד הגדול שלה היה עמידות, קלילות, גמישות ובעיקר מחיר נמוך. הנעליים המשיכו להיות פופולריות גם בשנות השבעים והשמונים, עד שסין פתחה את הדלתות לחברות מערביות. ברגע שנייקי, אדידס ובמיוחד קונברס הגיעו לרפובליקה הסינית, המכירות של חברת דאפו צנחו.

בתחילת שנות האלפיים החברה הכריזה על פשיטת רגל ונמכרה לצמד עסקנים סיניים. בשנת 2005 בחור צרפתי בשם פטריס בסטיה (Patrice Bastia) למד אמנות לחימה בשנחאי ומייד התאהב בנעלי Feiyue. הוא קנה את הזכויות למכור את הנעל בכל מקום בעולם שהוא לא סין, ונראה שחברת דאפו הייתה בדרך הבטוחה להרוויח מיליונים, אם לא בעיה אחת קטנה, בסטיה קנה את הזכות מקבלן משנה ולא מהבעלים המקוריים.

נעלי Feiyue התחילו לצבור פופולריות באירופה ובארצות הברית, במיוחד לאחר שיתופי פעולה עם החנות סלין ועם אולפני מארוול. ברגע שקהילות אנדרגראונד כמו הסקייטבורד והפארקור אימצו אותה, היא כבר הפכה לתופעה תרבותית. היום Feiyue שייכות לטרנד הנעליים המינימליסטיות, והן חביבות גם על סלבריטאי איי-ליסט, כוכבות אינסטגרם ופאשניסטות למיניהן.

הבעלים הסיניים של החברה ראו את ההצלחה הגדולה של הנעל בכל העולם, מבלי שהם הרוויחו יואן אחד. הם תבעו את פטריס בסטיה בצרפת, כדי שגם הם יוכלו למכור את הנעליים מחוץ לסין והפסידו במשפט. התוצאה היא שיש היום שתי חברות שמייצרות נעלי Feiyue – אחת היא חברה סינית והשנייה חברה צרפתית, למרות ששני המפעלים ממוקמים בסין.

האבסורד הגדול הוא שדור חדש של נוער סיני מחוצ'קן נחשף לראשונה לנעלי Feiyue דרך כוכבי אינסטגרם וטיק-טוק מאירופה וארצות הברית. הפעם הסינים נענשו על שנים של זיוף כאילו אין מחר, והם צריכים למצוא דרך לשכנע את הצרכנים לקנות את הנעליים המקוריות שמיוצרים במפעל של דאפו, ולא את הרפליקה הצרפתית.

כדי שיהיה ברור לכולם מהי הנעל הסינית, הם דחפו את המילה Dafu בסולייה, על הלשון וברפידה הפנימית. כמו כן, הביקורות מציינות שהנעל הסינית מאוד גמישה, לעומת הנעל הצרפתית שיש לה סוליה עבה יותר, ולכן היא גם מעט יותר קשיחה אבל עמידה יותר לאורך זמן. לבסוף המחיר של הנעל הסינית הוא מצחיק ונע בין 15$-25$, לעומת הנעל הצרפתית שנע סביב 45$-50$.