שיחות שאני שונא לנהל: פוליטיקה, שיחות שאני שאני לעולם לא נכנס אליהם: דת, שיחות שאני מרגיש בהן נוח: סניקרס, שיחות שאני רוצה לנהל אבל לא מרגיש בטוח: אופנה. פשוט לא מבין בזה. בגלל קפצתי על ההזדמנות לפגוש את מור אנקוה, סניקרהדס נון-קונפרמיסט, שאיפשר לי הצצה אל מאחורי הקלעים לפרדוקס שנקרא עולם האופנה הישראלי. בדירה המגזינית שלו ושל בת זוגתו (צלמת האופנה רותם לבל) ובחברתם של צמד החתלתולים פייר וצדוק, דיברנו על סניקרס, סקייטבורד ואופנה, יצאתי עם ביטחון מחוזק…
סניקרהדס בארץ הקודש: פרויקט 8 | מור אנקוה
אתה עובד ב-VF נכון?
לא, אני עובד בפוקס. אני אחראי על המותגים של VF באתר של טרמינל X. מותגים כמו Dickies ו-The North Face.
למה הייתי בטוח שאתה עובד ב-VF?
כי כשדיברנו בדיוק הייתי בשואו-רום של VF ומשם הבלבול.
אהה…אוקי, תן לי הצצה למה שקורה בשואו-רומס האלו, איך יודעים מה לקנות שם?
האמת שלי אישית יש קצת בעיה כי מבחינת האתר יש לי ראש לא מסחרי. אני יכול לראות דברים שהולכים איתם בלונדון, פריז וכבר נהיו חרושים בניו-יורק ולהגיד או.קי עוד חצי שנה זה יתחיל לטפטף גם לארץ, ואני מדבר על הדברים הכי בנאליים כן… צריך לזכור שטרמינל הוא מאוד מסחרי, הוא אתר חזק שהולך לכיוון מצוין, אבל הנישה של הגברים מאוד קטנה, מותג הבית מייצר לנשים בלבד, הם חושבים שהראש שלי יותר מדי הארדקור. אני רואה את עצמי כמישהו שחושב קדימה, אבל בינתיים מנסה למתן את עצמי.
יכול לתת דוגמאות לפריטים שרצית להביא אבל לא היו מספיק מסחריים?
לפני חצי שנה היה חזק הטרנינג האפור של Burberry עם הריקמה הצבעונית בצד, הרבה חברות קפצו על הקטע, הייתי בשואו-רום של דיקיס, כמה טרניניגים מטורפים, בדיוק בסגנון, מחירים טובים, לא נתנו לי לגעת… עבורם זה מוגזם מדי למרות שאני יודע שעוד כמה חודשים זה יימכר טוב יותר מהטרנינגים הרגילים. בקולקציה של The North Face היו דברים מדהימים, יש מעיל מדגם Nuptse, פאפי כזה, יש לך אותו בשחור או אפור שזה סבבה, ואז יש לך אותו בכחול פרסי, צבע שהולך להיות חזק, חצי שחור חצי כחול, לא נותנים להתקרב אליו… מה שהולך זה לבן, שחור ואפור, אם אני הולך על הנייבי… הפצצתי. היום אני כבר יודע לא להתקרב לדברים שהם יותר מדי פאשן, למרות שלפי דעתי אם יש טאצ' קטן, זה אפילו יטיב למוצר. אנשים למשל אוהבים את הביג לוגו, ל- The North Face יש מעיל שמאחורה יש ריקמה גדולה של הלוגו ויש אחד בלי, אז הם לא יתנו לי להתקרב לריקמה. חולצה של ליוויס לעומת זאת זה סבבה, הם הולכם על בטוח.
אז זה קצת הביצה והתרנגולת לא… הקהל אשם כי זה מה שהוא מחפש או החברות כי זה מה שהן מכתיבות?
זה ממש ביצה ותרנגולת, יש לאתר את הקהל שלו שהוא רוצה לפתח, למשל מותגים שפורחים הם Gant ו-G-Star Raw, יש להם פיסים מטורפים באיכות מדהימה, דברים שבכיף הייתי מוצא בארון שלי.
טוב זה הגיוני, הם צריכים להתחרות באסוס, זה הכי אתר שהולך על בטוח.
לא נכון, באסוס יש לך מותגים כמו Bathing APE, יש להם נישות למסיבות גייז, חולצות רשת ופאייטים, לא חסר לזה קהל בארץ, אני בטוח שכל החברה של האלפא והפאג (ליין מסיבות גייז) קונים הרבה מהשיט שלהם. בחור גיי בסצנה שיוצא למועדונים יקנה יותר בגדים מסתם בחור שצריך חולצה למשרד. מלבד זה מותג הבית שלהם פונה לכל סוגי הגברים, אתה יכול למצוא שם מגפיים מטורפות, אני מחפש מגף כל החורף והמקום היחידי שמצאתי בו זה זארה שזה הזוי, אסוס הוא אתר מסחרי אבל כן בקטע של שפע.
אז אולי הוא מספיק גדול כדי להחזיק את כל המותגים הקטנים בידיעה שהוא מרוויח על הגדולים.
נכון, אנשים יודעים שהם יכנסו לאסוס כי יש שם Adidas, Nike, Bathing APE ו-Carhartt Wip, אלו כבר מותגים שאני אוהב ואז גם אם הריינג' קטן זה גורם לי להסתכל על האתר בחיוב. גם לטרמינל יש הרבה מותגים, הם באמת מנסים ואני חושב שהם עושים עבודה מצוינת אבל אני בורג קטן, יכול להיות שאני הכי טועה בעולם.
בונדבר שנייה על אופנה בארץ באופן כללי, מה המצב שלנו כרגע?
אין פה אופנה וזה נהיה קטן יותר ויותר. עכשו הלכתי עם בת הזוג שלי לטקס פרסי האופנה, היא זכתה בפרס צלמת השנה, היא הכי מוכשרת שיש ואני גאה בה בטירוף, אבל הטקס היה קטן ושונה משמעותית משנים קודמות. לחברים שלי יש פה חנויות ומותגים, הם קורסים וזה קשה. גם למי שכביכול אוהב פאשן, הוא לא באמת בקטע, הוא הולך על הייפ, הכל זה פְּלֵייט, סקיני שחור וייזי. צריך גם לזכור שהשוק גם נפתח לסין וחו"ל, זה פוגע במוטיבציה של אנשים להתעסק באופנה.
אז הייתה פה אופנה והיא נעלמה או לא הייתה קיימת מעולם?
תמיד היה את שבוע האופנה ותמיד היו פה אנשים אופנתיים. קסטרו לא היה פעם חארטה מסין, זה היה משהו איכותי. היום לאנשים לא אכפת, בעיניים של העולם אנחנו מדינה של דגמ"ח וגופייה, אין לנו את זה ולמי שיש… מסתכלים עליו מוזר. יש לי דברים שקשה לי ללבוש, אני מאוד אוהב חליפות, בלייזר מחויט, בחו"ל אני כל יום עם חליפה, בארץ קשה לי, בפלורנטין המסריחה אני נראה תלוש מהמציאות, לאן אני אלך איתה… לקניון? בדוגרי יש לך אנשים שאוהבים אופנה, יש אנשים שמנסים להחיות את זה, אבל אין אופנה, זה עם של חולצות עם לוגו Boss לא יודע…הלכתי לאיבוד עם עצמי.
אם כבר נגעת באופנה גברית, לקראת השיחה שלנו חקרתי מעט את שורש הבעיה והגעתי לאותם שלושה טיעונים מרכזיים. הראשון הוא המיתוס המוכר והשחוק על הצבר הישראלי שהשריש את מכנסי החאקי והסנדלים. השני קשור ליהדות בכלל, "אל תסתכל בקנקן…" כי ביהדות הפנימיות חשובה יותר ממאפיינים חיצוניים שנתפסים כהבל הבלים. הטענה השלישית הפתיעה אותי, ברגע שאתה מתלבש בצורה מהודרת מדי זה הופך אותך לפגיע, הלבוש הוא החצנה של האישיות וברגע שאתה מקבל מבטים מוזרים או תגובות עוקצניות זה פוגע בך אישית, אז אתה בוחר להתלבש כמו כולם, להיות חלק מהזרם.
זה נכון. יכול להיות גם שהיהדות השפיעה על הצבריות. בלונדון, ברלין או פריז אין דבר כזה לא ללכת לעבודה עם חליפה, זה כמובן הולך אחורה, לנסיכים ומלכים זה תמיד היה חשוב. ראית פעם חינה של תימנים? איזה יופי זה! ארצות ערב יודעים להשקיע. את הצברים זה לא עניין, אין לנו את התרבות העשירה. שאתה גדל ומתגנדר ואז חושבים שאתה…
תגיד את המילה…הומו!
לא יודע עם הומו, זה מוזר להם. אבא שלי מאוד אוהב להתלבש, הוא יוציא מלא כסף על בגדים אבל בסופו של דבר זה יהיה חולצה של Paul & Shark וג'ינס Diesel, לו יגידו שהוא נראה חתיך ולי שאני נראה מוזר, "הג'ינס לא מגיע לנעל, החולצה גדולה מדי", זה אחרת. ההסתכלות פה היא פרקטית, אתה מתלבש כדי שיהיו עליך בגדים.
הגבר הישראלי מקבל טונות של בוז ובצדק. אבל מה עם האשה הישראלית? הלכתי ברחובות פריז, הלכתי ברחובות לונדון וראיתי איך נשים מתלבשות שם, אני מסתובב ברחובות תל-אביב ולא רואה נשים שיצאו מקטלוג של ווג. ב-2009 היה פה בלוגר האופנה איוון רודיץ' (Yvan Rodic) הוא סיפר שהוא לא הצליח לצלם עשר תמונות בכל העיר, נכנסתי לפוסט שלו על תל אביב, הוא העלה חמש תמונות, בשתיים מהן מופיעה אותה בחורה.
לא רק שזה אותו הדבר, זה אפילו יותר גרוע כי נשים צריכות יותר להפציץ וכולן נראות כאילו הן עשו סיבוב באלנבי. בגדול הנשים חושבות שהן יודעות להתלבש אז הן מרשות לעצמן לבוא בטענות, אבל הן לא. לא חסר פה אנשים מטורפים כן… אבל בכללי לא יודעים.
מתי הבנת שאתה בקטע של אופנה?
ב-2004 התחלתי לשמוע מטאלקור ואימו ושיט… ראיתי שהם לובשים סקיני ואהבתי את הקטע, נכנסתי למקום בחדרה שנקרא מאה מטר אופנה או משהו כזה, שאלתי אם יש סקיני גברים, לא הבינו מה אני רוצה, שאלתי איפה יש לכם סקיני? שלחו אותי למחלקת נשים. לקחתי את הסקיני עם הכי פחות חוטי זהב, למחרת אני אומר על הזין שלי… הולך איתם לבית הספר, כל החברים שלי צוחקים עלי, בצהריים כולם מרימים טלפון, איפה קנית אותו? מ-2004 עד 2015 הלכתי רק עם סקיני, נראה לי שהמצאתי את הסקיני בארץ.
אני שומע הרבה דיבורים סביב המוות של הסקיני וזה הפך אותי לקצת חסר ביטחון, תציל אותי, איפה עומד הסקיני היום?
זה חי ובועט. אנשים פה לא מסתכלים על מכנס כמו על חולצה או ג'קט, הם רואים את זה כפְּלֵייט, זה פשוט צריך להיות. בגלל זה אוהבים את הסקיני, זה בדיוק פיט, אם אתה רוצה להתפרע תן לזה קצת קרעים. אצל העם יש לזה עוד הרבה זמן קדימה למרות שבכל שואו-רום שמתעסק בג'ינסים הסקיני עומד למות, אצל נשים בכלל עברו לגזרות רחבות. עכשיו אצל הגברים מתחילות להיכנס גזרות סטרייט ורגולר, אבל ברחוב יש לזה עוד הרבה שנים. הכל פה מגיע באיחור מטורף ועוזב באיחור מטורף, גם לאנשים שאוהבים אופנה קשה להתסתכל מעבר לסקיני.
זה באמת נהיה מוזר להסתכל על הרגל ולראות מלא בד
אני מאוד אוהב את זה, מראה מרובד עם הרבה שכבות מאוד מוסיף לפיט, מוסיף לו פאשן, אני אוהב לראות את הטרנינג שלי נאגר על הנעל, זה נותן לי את הוייב של הניינטיז, יותר בד זה יותר נייס.
זה כאילו המהפך של הניינטיז הושלם, הכל חזר, מותגים כמו פילה וצ'מפיון, הלוגו הגדול, הדאד שוז ועכשיו החלק האחרון בפאזל, הג'ינס הרחב.
לפי כמה שנים זה היה האייטיז, עכשיו הניינטיז פשוט מספיק רחוקות כדי לחזור. אתה יכול ללכת לזארה ולקנות חולצה של איירון מיידן, יש הרבה אנשים שזה חורה להם, מטאליסט שרואה פרחה עם חולצה של מיידן, אתה יודע מה זה עושה לו? אני לא אוהב את זה, יכול להיות שהיא רואה את כהצהרה אופנתית, אולי זה אפילו יגרום לה להקשיב למיידן. עבדתי בניו-ארה, שלוש שנים הלכתי עם כובע של היאנקיז למרות שבחיים לא ראיתי משחק בייסבול.
להתנשא על אנשים אחרים קיים בכל מקום, גם בעולם הסניקרס.
אני לא אוהב את זה, זה מבאס. גם בקבוצות בחו"ל יש שנאה תהומית, אתה יודע מה הולך בקבוצות של הנייקי SB דאנק עם הטראוויס סקוט החדשה… זה גם קורה בכללי בקבוצות של אופנה, אני לא בן אדם כזה, בכל סצנה יש יריבות ואני מקווה שזה ישתנה עם הזמן.
נחזור קצת לסניקרס, איך הגעת לעולם הזה?
הגעתי מעולם הסקיייט, לא זוכר שום נעל אחורה חוץ מה-DC הראשונה שלי מגיל 13, היא הייתה מכוערת בטירוף, שמנה עם משבצות אבל אהבתי אותה, היא הייתה יותר מנעל. הייתי שנים בסצנה, זה היה חלק מאוד גדול בהתפתחות שלי, בדרך שבה אני רואה את העולם. עכשיו הייתי הכי גרוע כן… בקושי עושה Ollie, אבל הווייב, החבורות, אין כמו לחזור הביתה לזרוק את התיק ולנסוע. ילדים בני 6 ובחורים בני 30 בונים ביחד סקייטפארקים בהאנגרים נטושים, איזה Dude אחד שלא הכרתי ראה שאני לא מצליח, בא ולימד אותי, איזה אחווה! בגלל זה נשארתי שנים. אז נכנסתי לקטע של נעלי סקייט, Element, Globe בדיוק התחיל הקטע של eBay, היה לי חבר שהתחיל לסחור ב-Supra מזוייפות. לא היה מבחר, היה מאוד קשה להשיג, הייתה חנות שנקראת ספיידר בחדרה, היה שם O'NEIL, Dickies ,Blind וכל השיט של פעם, בדרך כלל היינו קונים בכפר ויתקין, קניתי שם נעל של אריק קוסטון, מדהימה, פעם היית נלחם כדי להשיג את השיט שלך.
סקייטבורד הוא באמת אחד מאבני הייסוד של תרבות הסניקרס. בדיוק ראיתי כתבה שמסבירה איך פעם תרבות הסקייט הייתה אנטי נייקי, לא משנה מה החברה הזו עשתה היא לא הצליחה להיכנס לעולם של הסקייטרים, רק אחרי שהם שינו את האסטרטגיה וחזרו לריליסים קטנים ולדגמי עבר כמו הדאנק והג'ורדן 1 סקייטרים הסכימו לקבל אותה.
טוני הוק היה מחליק בג'ורדן 1, סקייטרים היו מריירים על זה, אותו סיפור עם ג'נוסקי, כל פעם חזרו אלו עם נעל הזויה והוא כזה…לא לא! עד שהם אמרו או.קי, זורמים איתך, לא הצליחו להבין שהוא רוצה נעל הכי פשוטה, היום נראה לי שזו נעל הסקייט מספר אחת בעולם. זה הצליח ברגע שהם ניסו להפסיק להיות נייקי. הרי זה תרבות ששמה זין, My Way or No Way, סקייטרים תמיד ידעו מה הכי טוב בשבילם, למה שהם יתמכו בתאגיד גדול שיש חברות סקייטרים קטנות שלהם.
איך התחיל האוסף ומה אתה מחפש היום בנעל חדשה?
התחלתי לעבוד באדידס בגיל 19 ושם התחיל הרומן. שם האוסף נבנה, היו תקופות של מעל מאה זוגות, היום אני עדיין יכול לקנות נעל שאני לא ידע איך לנעול אותה מרוב שהיא מוזרה, אבל לרוב אני קונה כבר לפי פרקטיות, אני מסתכל על זה כמכלול, מה יתאים לפיט שלי. יש הרבה דברים שאני מאוד אוהב כמו ה-Adidas ZX 8000 Aqua, אין לי כוח להשיג נעליים מבוקשות כמו הג'ורדן 1. אהבתי את הריבוקים שיצאו לאחרונה, הפאמפ בוסט, ה-DMX, ריבוק מפציצה לאחרונה אבל יש לי כבר יותר מדי נעליים ופחות מדי כסף. אני Three Stripes for Life, התחנכתי באדידס אין מה לעשות, תרבות הפופ מושרשת שם, נייקי זה תרבות של ספורט ומלבד סקייט אני פחות מתחבר לעולם הזה. פעם אדידס היו הרבה יותר חזקים בפאשן, היום לצערי הם קצת הולכים לאיבוד, קשה לי ועצוב להגיד את זה, אבל אני לא יודע איזה נעל של אדידס הייתי רוצה לקנות, לעומת זאת יש הרבה נעליים של נייקי שהייתי רוצה.
זה מחזיר אותי לעולם הסקייט, פעם היו המון חברות קטנות, אני זוכר שאח שלי שלח אותי לקנות לו נעלי Circa בניו-יורק, מצאתי אותה רק בחנות סקייט אנגרגאונד שהייתה ליטרלי מתחת לאדמה, היום אני מגיע לסקייט פארקים ורואה שאדידס ונייקי חזרו לשלוט בשוק.
כי הקפיטליזם… בתקופה ההיא הכי אהבתי את Darkstar, Cliché ו-Chocolate , בסופרים הייתי נתקל במגזינים. זה מותג סקייט שבנה תרבות ואי אפשר לקחת לו את זה, הרבה מסתכלים על לואי ויטון כסוף של סופרים, אני מסתכל על זה כסוויט רבנג' שלהם, שסופרים הוציאו בוגו של לואי ויטון הוא היה בית האופנה היחיד שניסה לתבוע אותם, היום הם עושים ביחד קולאב רשמי. הבגדים שלהם עדיין מדהימים, אני מאוד אוהב אותם, אבל לא אקנה בריסייל ולא אתאמץ להשיג, יש לי חולצה של Slayer, של Jah Life in Dub ושל Hellraiser Pinhead.
אנ רואה שאתה חזק בפאנק ומטאל…
תמיד אהבתי שיש לי הרבה נעליים והרבה חולצות מטאל, הייתי מקשיב לריל ביג פיש, אופספרינג, טראקים של סלייר, הרבה היפ-הופ כמובן. אני מנגן בס לעצמי, בילדות הייתי חלק מהרכב, הופענו בבארבי, בקולטורה, חיממנו את אינפקציה פעם. גם מת על פרדי קוגר הקינג, הלרייזר וסרטי סלאשר…
האוסף שלך מאוד מגוון, יש פה קלאסיקות לצד קולאבים, נעלי מעצבים ליד קאז'ואל, תן איזה הסבר קצר על מה שהולך פה…
מאוד אוהב את ה-פומה RS-100 ADER error מדהימה בעיניי, הסיפור שלה גרם לי להתלהב מהנעל, חמש מאות שקל, איכות מדהימה ואתה לא תראה אותה הרבה ברחובות. גם את הנייקי דיברייק אנדרקאבר, הרבה יותר טובה מה-סאקאיי. אנשים קונים נעליים שהם לא באמת אוהבים ואז מוכרים באלף שקל יותר, אצלי יש דברים שאני יכול לבקש ריסייל ומוכר בפחות מריטייל. רואה את האדידס ראף סימונס, היא התחילה את הצ'אנקי שוז, לפי דעתי הכי מוצלחת עד היום. הכי יקרה זאת האיב סאן לורן, 4,500 מעור נחש אמיתי, כמובן שלא שילמתי, עשיתי עליה טרייד. הסופרסטאר פוטפטרול, עור מדהים. הלה-קוק ספורטיף, 347 יחידות בכל העולם, מגיעה בקופסת עץ, הכל הנדמייד בפריז, עור מדהים, הם עושים בוטיק ואנשים צריכים להתבייש שהם לא מכירים את החברה הזו. משום מה אנשים אוהבים את ה-97 אנדפיטד, נראה לי שאני הולך למכור אותה. כמו שאתה רואה יש פה הרבה קז'ואל, מאוד פרקטי, העפתי את כל הייזי, את כל ה-NMD, עשיתי טרייד על הפארל הכתומה, מה אני צריך את הכפפה הזו… נעליים שהם חלק ממני אני שומר את הקופסאות, וואי וואי מה זה אכלתי לך את הראש…
