כבר למעלה מארבעים שנה שה-ואנס אולד סקול (Vans Old Skool) מסמלת רוח נעורים, נעל שמרחפת מעליה עננה קוסמית שמעניקה לכל מי שהולך איתה שלל משמעויות תרבותיות. חיבור כזה בין נעל לתרבות שמור רק לקלאסיקות גדולות, ובמקרה של האולד סקול, זה ממש לא מקרי.

נעלי ואנס אולד סקול

בסוף שנות השבעים ואנס הצליחה למתג את עצמה כחברת נישה שמתמחה בענפי ספורט אקסטרים כמו סקייטבורד ו-אופני BMX. ה-ואנס אות׳נטיק הייתה הנעל הראשונה שיוצרה במיוחד עבור סקייטרים, הם אמצו אותה בחום ויצרו סביב הנעל קהילה מצומצמת ומגובשת שפיתחה חיים משל עצמה. האות׳נטיק הייתה סוד שכולם הכירו, קשר חבוי בין סקייטרים שיצר הילה סביב נעל שהגיעה מהעולם שלהם.

היורשת החדשה

האימוץ המהיר של האות'נטיק, הפך את ואנס לחברה עם עתיד מבטיח, ואכן בשנת 1977 האחים פול ו-ג׳יימס ואן דורן חיפשו יורשת לנעל המצליחה. הפעם המטרה הייתה להציג שיפורים טכנולוגיים שיעזרו לסקייטרים להגן על כף הרגל ולהשיג ביצועים יותר טובים. הם גם רצו נעל שייזהו מרחוק, לאדידס היו שלושה פסים, לנייקי היה את הסווש, הגיע הזמן שגם ואנס תייצר את סימן ההיכר שלה.

פסי ג'אז

פול ואן דורן היה נוהג לקחת עיפרון לכל מקום, ולשרבט על נייר. באחד הימים הוא צייר מן פס גלי שהיה נראה לו מאוד קליט. הוא חשב שזה יהיה רעיון טוב להניח את הפס בצד החיצוני הנעל העתידית. ללוגו החדש הוא קרא פסי ג׳אז (Jazz Stripes) והם לא היו רק אמצעי לזיהוי של הנעל מרחוק, אלא היה להם שימוש פונקציונלי לגמרי.

שנות השבעים התאפיינו במעבר מנעלי בד לנעלי עור, ניתן לראות את התופעה במיוחד במעבר של שחקני כדורסל מנעלי בד כמו ה-קונברס אולסטאר לדגמי עור כמו ה-קונברס פרו לת׳ר. העור היה חזק ונתן יותר יציבות לכף הרגל. גם האחים ואן דורן חשבו שכדאי לשלב עור בנעל החדשה ופסי הג׳אז של פול נראו מתאימים בדיוק למשימה.

Off The Wall

מלבד הפס החדש, נוספה לנעל גם סוליית הוופל המפורסמת, טואו בוקס מסוויד, והכיתוב Off The Wall, שבזמנו הופיע רק על דגמי הסקייט המקצועיים של החברה. באותה תקופה ואנס לא היו יצירתיים כל כך עם השמות שלהם, ולכן השם שנבחר לנעל הוא סטייל 36, הנעל הראשונה של החברה ששילבה עור ואת הלוגו פסי הג'ז. היא יצאה בשלושה צבעים די בנאליים – שחור, לבן וכחול.

הגעת עם האולדסול?

יודע כל רמטכ״ל שכינוי מטופש הוא עוצמתי יותר מהשם הרשמי. עם השנים הרחוב ישנה את השם האפור של הסניקר מסטייל 36 ל-אולד סקול. מי שרוצה לראות איך נראות נעליים אחרי פיגוע, שיעיף מבט בזוג נעליים של רוכב סקייטבורד אחרי שבוע. הן כל כך שחוקות ובלויות, שאחרי זמן קצר הן כבר מקבלות מראה אולדסקול. כאשר רוכב היה מגיע עם הואנס השחוקות שלו לרחבת הסקייט, הוא ישר היה מקבל מבטים של "הגעת עם האולדסקול?"

חבורת הזי-בויז

למובילי הדעה בקהילת הסקייטבורד בשנות השבעים קראו חבורת ה-זי בויז (Z Boyz), והיא הייתה מורכבת מ-סטייסי פרלטה (Stacy Peralta), טוני אלבה (Tony Alva) ו-ג’יי אדמס (Jay Adams), שלושתם היו סקייטרים אדירים שעד היום נחשבים לאגדה. ואנס אימצה אותם, והם היו נושאי הבשורה של הנעל החדשה. מהרגע שאנשים ראו את הזי-בויז רוכבים עם האולד סקול, כולם רצו לחקות אותם.

נשורת רדיואקטיבית מהאייטיז

בשנות השמונים האופנה נראתה כמו טריפ רע, שילובי הצבעים הקליידוסקופים גרמו לכולם להיראות כמו ליצנים בקרקס נודד על סמים, אבל ואנס ראתה בזה דווקא הזדמנות. האחים ואן דורן היו עורכים בחנויות של ואנס תחרויות שרבוטים על גזרי נייר והזוכה היה מקבל סיור במפעל, נסיעה לדיסנילנד ונעליים בחינם. ואנס קיבלה המון השראה מהיצירתיות חסרת הגבולות של הילדים, ולמעשה ה-ואנס סליפ און דמקה (ואנס משבצות) נולדה כתוצאה מהתחרויות האלו. אבל היא בעיקר הבינה את הצורך של הסקייטרים באמירה אישית, בנעל שתהיה רק שלהם.

מאותו רגע, האולד סקול התחילה לצאת בגרסאות משוגעות עם שילובי צבעים חסרי היגיון, ערבוב של בדים, הדפסים ושרוכים מקושקשים. לא הייתה נעל מוזרה מדי וכל שילוב התקבל בברכה. החשיבה הייתה שהנעל היא הארכה של הזהות והרי כל אדם הוא יחודי. החברה חשבה על פרסונליזציה לפני שהעולם הבין מה זה פרסונליזציה, והצבעוניות המטורפת של האולדסקול הפכו לחלק מה-DNA של החברה. היום אצל חברות מתחרות, נעל מקושקשת מדי נחשבת מהדורה מיוחדת, אבל אצל ואנס, נעל כתומה עם הדפסים של דובדבנים או תותים היא מראה שגרתי לגמרי, וזה לגמרי הנשורת הרדיואקטיבית של האייטיז.

היי פאשן: אולד סקול בשנות התשעים

בשנות התשעים, ואנס רצתה לפנות יותר לרחוב ולצאת קצת מהמשבצת של ענפי ספורט האקסטרים. היא עדיין רצתה שיאמצו אותה תתי-תרבויות כחלק מהזהות שלהם, אבל גם לגדול מעבר לעולם המצומצם הזה. החברה התחילה לשתף פעולה עם בתי אופנה גבוהה כמו מארק ג׳ייקובס, שיתוף שפתח אפשרות ליצור אולד סקול מעור יוקרתי, ולמכור אותה בבוטיקים נחשבים ובמהדורה מוגבלת.

האולד סקול הפכה בין רגע מנעל נישה לפריט אספנות. שיתוף פעולה גדול שנמשך עד היום הוא עם מותג בגדי הרחוב Supreme. היום מדובר בחברה ענקית וכל שיתוף פעולה איתה יוצר היסטריה ברחובות, אבל באמצע שנות התשעים היא הייתה חברה צעירה בתחילת דרכה, ומגיע קרדיט לואנס שהייתה בין הראשונות שזיהו אותה.

אולד סקול כובשת את הפאנק

בשנות האלפיים החברה המשיכה להתרחב לתחום המוזיקה, ובכך המשיכה להעניק עוד משמעויות לאולד סקול. היא בעיקר שייכה את עצמה לתנועת הPאנק ולצורך כך הקימה מחלקת להקות מיוחדת בשם Band Shoe. ההרכבים שייצגו את רוח המותג נבחרו בפינצטה. להקות כמו Slayer, Descendents, ו-Bad Religion (אל תנסו להקשיב להם אם עברתם את גיל שש-עשרה) קיבלו מהדורות מיוחדות של אולד סקול.

ואנס הבינה שזו המוזיקה של הסקייטרים ורוכבי ה-BMX שלה, אבל יש גם אפשרות לצרף קהל חדש עם סטייל משלו. אם הלהקות האלו יופיעו עם הנעליים של החברה, יהיה לזה אימפקט מאוד חזק. היה ברור שצריך רק תמונה אחת, סולן של להקה עם אולד סקול עושה סטייג׳ ג׳אמפינג לקהל.

חזרה לשורשים

משנת 2010 ואנס חזרה לשורשים שלה, התמקדות בספורט אקסטרים, במיוחד BMX וסקייטבורד. היא אימצה רוכבי אופניים כמו דקוטה רושה (Dakota roche) וסקייטרים כמו אנת׳וני ואן אנגלן (Anthony Van Engelen) שבעצמם העריצו את האולד סקול שהיו קטנים. ואנס הפכה לתומכת העיקרית של ענפי הספורט האלו, אם זה בחסויות לספורטאים או במימון תחרויות שהפכו עם השנים לקאלט כמו ה-ואנס שופ ריוט (Vans Shop Riot). היא בעצם אחראית מרכזית לעובדה שענפי הספורט האלו, ובמיוחד הסקייטבורד, עברו לקדמת הבמה והפכו לפופולאריים במיוחד.

לפני כמה שבועות יצא לי לבקר בתחרות סקייט בארץ ונדהמתי לגלות שרוב הסקייטרים נעלו ואנס, גם אולד סקול. אני מדבר על יחס לא פרופורציונלי בכלל יחסית למה שקורה ברחוב. כלומר עם כל העוצמה הכלכלית של נייקי ואדידס, הסקייטרים בישראל עדיין מעדיפים ואנס.

הגדולה מבין הקטנות

דרך עבודת שיווק מדוייקת, בחירת ענפי נישה ופרזנטורים ששומרים על רוח המותג, ואנס מצליחה להישאר צעירה וכן, אני מניח שגם תמחור נכון נכנס לסיפור. אתה יכול להיות עם הנעל הכי מגניבה בשכבה, וזה יעלה לך רק 60$. ואנס היום היא החברה הכי קטנה מבין הגדולות, והכי גדולה מבין הקטנות, נראה לי שזה בדיוק המקום שבו היא רוצה להיות.

זה גם בדיוק הסיפור של האולד סקול, נעל שנראית טבעית על סלבס איי-ליסט כמו על תלמידי תיכון. היא לא יפה במיוחד, אבל היא מריחה כמו רוח נעורים ומסמלת פשטות, מחתרתיות, נגישות, נאיביות, סטייל ונפש צעירה. לא בכדי היא הנעל הלא רשמית של קליפורניה ההוליוודית והשמשית. היא נישתית למרות שכולם הולכים איתה, ויוקרתית למרות שהיא נגישה לכולם. זה החומר שממנו נוצרות קלאסיקות.