שתי דקות לתוך השיחה עם די-ג'יי ג'ובי זרקתי את דף השאלות לפח. עם ג'ובי מדברים. נותנים לשיחה להתגלגל לכל מני מקומות מוזרים, ובסוף הכל אמור להתכנס לתוך ראיון אחד קוהרנטי. או שלא. מה שייצא. המזל הוא שלג'ובי יש מה להגיד על הרבה דברים, וכשאני כותב הרבה דברים אני מתכוון שיש לו מה להגיד על הכל. ואני מת על זה.
בזמן שג'ובי מדבר המוח שלי על מאך 3, שובר את מהירות הקול. מיליון שאלות רצות לי בראש, אבל לג'ובי יש שטף דיבור וזרם תודעה כל כך חזק, שעוד לפני שאני מספיק לשאול הוא כבר עובר לנושא חדש שמקפיץ שאלות חדשות שמוחקות את השאלות הקודמות. אחרי שעתיים וחצי של שיחה על סניקרס, יצאתי בתחושה שלא הספקתי כלום ויש לנו עוד הרבה על מה לדבר, אני מקווה שזה עוד יקרה בעתיד הקרוב.
סניקרהדס בארץ הקודש: פרויקט 2 | די-ג'יי ג'ובי
הרעיון הוא שכל פעם שיש משהו שאנשים לא מכירים, לא מבינים, אז יש אנטי. "למה וירג'יל הלך ופירק את הג'ורדן 1?" יש את הפיוריסטים, אתה תמצא אותם בנעליים, אתה תמצא אותם בהיפ-הופ, אבל מה הָדַחְקַה? הם לא מייצרים שום דבר חדש, העולם הולך רק למקום אחד שהוא ליצור משהו חדש. השנאה באה מבעיות של ביטחון עצמי, וחוסר הביטחון מונע מהם לייצר משהו חדש. קפה, מים?
מים תודה, בוא נשב.
שב תרגיש בנוח, סורי על הבלאגן, רק התעוררתי ועם הכמות של השיט שיש פה קשה לי להיות מסודר.
דווקא נחמד לי פה. ספר לי קצת מאיפה הגעת לעולם הסניקרס, הבנתי שאתה בכלל מגיע מעולם ההיפ-הופ
בשנת 2000 נכנסתי לתחום של המוזיקה השחורה והתחלתי להיות די-ג'יי מ-2003. בגלל התרבות האמריקאית יש קשר חזק בין היפ-הופ, כדורסל ונעליים, זה בא ביחד. אני בן אדם שהוא אספן, זה לא בא משום מקום. לפני זה הייתי חזק מאוד בסטריט-וור, קיצוני ברמות, המון פריטים נדירים. נכנס לחנות ביליונר בויז קלאב בלונדון עם כובע שלהם מלפני עשר שנים, המוכר מסתכל עלי ונגנב, הוא לא ידע שהכובע הזה בכלל יצא. שנכנסתי לנעליים….אללה יסתור. התחלתי את האוסף ב-2012.
לפני שבאתי הצצתי לך באינסטגרם, שמתי לב שאתה חזק מאוד בניינטיז. אני גדלתי בנייטיז, אז יש לי קשר רגשי לכל הדגמים שיצאו אז וחוזרים היום במהדורות רטרו, איך אתה מתחבר לזה?
שאלה מעניינת, אני לא מסתכל עליהם כנעליים מהניינטיז. הדגמים שאני הכי אוהב זה ה-ג'ורדן 1 וה-ג'ורדן 3 שהם הארדקור אייטיז. ה-1 זו הנעל הכי יפה שהם ייצרו, הכי צבעונית, הכי ורסטילית, אתה יכול ללכת איתה לכל מקום. מתאימה ליום, ללילה, להופעה, ליציאה, זו הנעל האולטימטיבית. די-ג'יי טוב מזהה טרנדים, הוא מקדים את הזמן שלו. הוא לא אמור לנגן לקהל את מה שקורה עכשיו, אלא לדעת מה יקרה מחרתיים ולבוא מוכן שזה יקרה. אז קלטתי שנעליים זה תחום שקורה הרבה לפני שזה נכנס לארץ, הייתי בין הלקוחות הקבועים הראשונים של סניקרבוקס. המזל שלי הוא שאני מידה 10.5 ולא היה מישהו בהארדקור עם המידה הזו. הניינטיז חזרו יעני לפני שלוש שנים, אבל בדוגרי זה מהלך שהתחיל לפני שמונה שנים ואני בא משם. פשוט התאהבתי.
ראיתי שיש לך באוסף את ה-נייקי אייר פְּרֵשור, נעל חולנית, אני זוכר את התקופה שדיוויד רובינסון שיחק איתה. יש לך זיכרונות ממנה?
לא, שהיא יצאה הייתי הייתי בן שנתיים. יש לי את הריליס השני שלה. כאשר אתה רואה את את הקופסא ושומע את הסיפור, ועל זה מגיע לנייקי כל הכבוד, אתה חושב איך אני לא אקנה אותה? תראה איזה קופסא (מצביע על הקופסא השקופה של הנעל) אני חייב את הקופסא, אתה קונה את הנעליים בגלל הקופסא, לא נוחה לי הבת זונה, אבל איזה נעל מטורפת. יצא להם טוב, זה פרש אחושרמוטה.
כשאתה אומר "כל הכבוד לנייקי", אתה מתכוון בגלל הסיפור כן…
בדיוק! הם לא מוכרים לך נעל, הם מספרים לך סיפור. בעוונותיי הייתי כתב מוזיקה, היית צריך לכתוב על אמן וגם אם המוזיקה שלו הייתה טובה, היה חייב שיהיה סיפור. אתה רואה את זה היום בריאליטי, זה תמיד היה ככה. הג'ורדן 12 פלו גיים, הוא היה באמת חולה? היה חולה אבל לא בפלו? זה לא משנה.
קטע שאתה מעלה את ה-12, זו הג'ורדן היחידה שהייתה לי בזמן אמת
וואלה, מגניב רצח!
כן, ההורים שלי טסו לשוויץ, ביקשתי ג'ורדן, לא ידעתי אפילו איזה, גם לא היה אכפת לי, העיקר שיהיה ג'ורדן. הם חזרו עם הפלייאוף 12. עד היום זה הג'ורדן שאני הכי מחובר אליהן רגשית, בגלל שהיה לי אותן בזמן אמת.
ובצדק! ניסיתי את כל הג'ורדנים, ניסיתי את התשע ואת העשר, מת על העשר, מתתתתתתתת על העשר, לא מספיק ורסטילית ואין מספיק ריליסים. ה-9 בוט מדי, לא מסתדר. ה-11 לא מבין את ההייפ.
ה-11…באמת???
קניתי את ה-קונקורדס ב-2011, פירקתי את אמא שלה. קניתי את ה-פלייאוף ב-2012 פירקתי את אמא שלה, אתה יודע סבבה, הכל בסדר, אבל אין….היא לא… היא לא כזו נוחה, היא לא כזו מסתדרת, לא יודע, לא מבין אותה. לעומת האייר קומנד פורס שהיא וואו!
היא באמת וואו, נעל של אספנים.
מה שהופך אספן לאספן זה לא הרבה נעליים אלא שלכל נעל יש סיפור. אני הראשון שהביא את האייר קומנד פורס השחורות (Spurs) לארץ. זה היה הרה-ריליס הראשון שלה והיה כמעט בלתי אפשרי להשיג אותה, זה היה לפני סטוק אקס. קניתי אותה מאיי-ביי דרך מוכר סיני שוידאתי שהוא בסדר, הרבה לפני הטירוף של הזיופים. מכל האוסף זו הנעל היחידה שהוזמנה מסין, ואז הייתי חייב להביא עוד שלושה דגמים.
מאותה נעל?
מאותה נעל לא מאותו צבע. את הבילי הוייל, את ההייפר ג'ייד ואת היוניברסיטי האדומה. אחי אתה הולך עם בלוק אדום יעני, בלוקקקק. אגב נעליים גדולות, מת על זה, מת על זה, בגלל זה אני הבן אדם עם הכי הרבה יואינג בארץ, מדהימות. רוצה לעשן? אתה מעשן? פה ושם לפי הפרצוף…
מעשן חברתי. אוקיי, חשבתי בהתחלה שאתה ניינטיז, אבל פתאום אני קולט שאתה הכי אייטיז, כל הגלאם, הצעקנות, המאסיביות.
אני חזק עם נעליים שאני אוהב, אף פעם לא שאלתי את עצמי את ההשאלה הזו. זה מעניין מה שאתה אומר, לא יצא לי לחשוב על זה בכנות. האוסף שלי הוא מאוד אקלקטי.
איך אתה עם נעלי יוקרה, מעצבים, בתי אופנה וכאלו.
ספציפית בישראל אני לא מרגיש בנוח ללכת עם נעל ששווה 600$ ומעלה. קשה לי, הבית שאני בא ממנו, המקום שאני בא ממנו, עכשיו זה שטות כי להגיד את זה ולהחזיק אוסף כזה אז בוא… אבל אני אגיד לך מה אני כן אוהב, כל הגל החדש של היוטיליטי, מת עליו. יש את הלייבל הגרמני אקרונים, עשו שלושה זוגות אייר פורס עם נייקי, הרבה לפני האוף-ווייט, הייתי חייב להביא את הנעל, עוד לא פתחתי, לא מתכוון למכור. אני צריך חדשנות. משהו שיעיף אותי. יצא עכשיו הפירלס בלו דה גרייט, עזוב את זה שכאילו וואו, איזה קופסא, לא יכולתי לוותר, לא מסוגל להסביר למה הנעל כל כך יפה. שגיא מסניקרבוקס יורד עלי קבוע שהייתה לי תקופה מאוד חזקה של הייברידים, יש לי מלא הייברידים, זה לא של הפיוריסטים וגם אין סביבן הייפ, אני פשוט ראיתי משהו שאני מאוד אוהב. אני אוהב לנסות דברים חדשים. צריך שיהיה עניין.
איך אתה עם רוק דונט סטוק?
אני אומר בעדינות, לעומת פעם…היום רוב האוסף שלי פתוח.
אז מה בדד סטוק?
אה….יש פה יש שם…אני אתן לך דוגמא, היה ב-2012 ריליס של הג'ורדן 4 ווייט סמנט. קניתי, השתמשתי, הלכה לפני חודשיים, קרעתי אותה סופית. היה עוד ריליס ב-2016, הוא נמצא אבל עדיין סגור, ואז תמיד אתה חושב לפתוח, לא לפתוח… את הג'ורדן 1 ברד ושיקגו, או את הג'ורדן 3 בלאק סמנט ו-ווייט סמנט, כל שנה שהן יצאו אני אקנה עוד זוג, ואם אני אוכל עוד שניים. עכשיו הם מוציאים… אתה מבין את הקטע עם הסיפורים אחי, אחרי 2012 הוציאו את הרימסטר ועכשיו את גירסאות האו-ג'י בדיוק כמו שיצאו ב-85. אתה יכול להרשות לעצמך שלא יהיה לך אותן? שנה הבאה אני כבר יודע שתהיה קטסטרופלית מבחינת הוצאות. אין מה לעשות.
שנה הבא הולכת להיות שנת ה-5.
אני לא יודע…
חייבת להיות. זה שלושים שנה, כמו שהשנה הייתה שנת ה-4. כבר יודעים על פייר רד, אלטרנייט גרייפ ו-SP בצבע שחור.
אבל שנה שעברה זו לא הייתה שנת ה-3 למרות שעברו שלושים שנה, שנת ה-3 הייתה ב-25 שנה. קשה מאוד להבין מה הסיפור עם נייקי. ה-5 פייר רד באמת נראית אש, אני מאוד אוהב את הג'ורדן 2, הבאתי את הווינג איט שחור לבן ואת הרטרו אדום שחור לבן. נעל חכמה, הכי אייטיז.
זה אייטיז לאנשים שנולדו בסבנטיז
זה אייטיז לאנשים שלא אהבו את ג'ורדן כי אפילו הוא לא אהב אותן. זה פשוט נעל שאני באופן אישי מאוד אוהב. אני מעדיף לזרוק את כל ה-4 ולהשאיר את שתי הזוגות של ה-2. אפילו ויתרתי על ה-4 בראד השנה, נייקי מאוד אכזבו אותי, לא כתבתי על זה בפייסבוק, לא אמרתי על זה לאף אחד, מחאה אישית שלי.
האיכות של החומרים?
כן, לא מתקרב לריליסים החדשים, למעט מה שהייתי חייב.
מדברים על זה שהאיכות השתפרה בעקבות תלונות של אנשים שדווקא לא שתקו כמוך
זה לא בעקבות שום דבר. נייקי עושה את זה בכוונה, אנשים מתחילים לדבר והיא מראה כאילו אכפת לה, כאילו זה לא היה בתוכניות. זה לא שהריליס כל ארבע שנים זהה. הנעל שונה, החומרים שונים, אפילו הזווית של הלשון שונה ואז כולם נכנסים לדיבייטים. פעם היה את נייקי-טוק, אז להגיד שהם לא השפיעו על נייקי זה שקר, אבל יותר ממה שהם השפיעו על נייקי, היא השפיעה עליהם. היא רצתה את הדיבור, היא רצתה את הפרובוקציה. תגיד לי מאיפה הגעת לעולם הסניקרס, לא שמעתי עליך בחיים שלי ופתאום הופעת פה?
אני קוסם
קוסם זה רק ברקוביץ', אבל נמני יותר גדול.
ברקוביץ ונמני באותה נשימה? עזוב זה דיון אחר…מה חושב על סניקרהדס מתחילים שנכנסים עכשיו לעסק?
כל הכבוד להם, לבריאות, שייהנו. היום בישראל בן אדם מהשורה שרוצה להתאהב בתחום של הנעליים, שרוצה להבין מה קורה, אין איפה להשיג את המידע, וגם אם היה מאיפה להשיג את המידע, אתה נכנס לחנות ולא יכול להשיג את הנעל שאתה רוצה וזה משגע אותי. זה סולד-אאוט מלפני שהיא יצאה למכירה. דרך אגב לא משגע אותי שלי אין… אלא שהסיכוי לא שווה.
אבל אתה מעלה בעיה עולמית, זה לא רק בארץ.
לא לא לא לא לא. אני לא מצפה שיהיה עשרת אלפים נעליים של טרוויס סקוט כדי שלכל אחד יהיה שני זוגות, אבל יש בעיה, לא נותנים הזדמנות שווה לכל אחד לקנות את הנעל. אתה חייב להיות מקורב כדי לקבל את המידע.
דלת אחורית?
עזוב אני מאוד נזהר פה… אני תוהה לגבי עניין אחר, האם הישראלים, במצב הכלכלי בארץ, שבו אתה לא יכול להתעסק בעסק כלכלי אחד, אלא חייב להתעסק בכמה תחומים כדי להתפרנס, האם הייתה כזו כניסה מטורפת לתחום הנעליים אם לא היו אתרים כמו סטוק אקס ולא היה נכנס הקטע של הערך.
סורי, לא ירדתי לסוף דעתך
כאשר יצאו פה הייזי, כולם פה אמרו "וואו איזה מגניב" והלכו עם הזיוף. אני לא רוצה להגיד שזה האופי הישראלי אבל אני מכיר גישה שאומרת "אחי זה כולה נעל", מה הקטע להוציא רבע משכורת על נעל. היא נראית כמו המקורית, היא נוחה, לך תזדיין. האם היה כזה טירוף אם לא היה בזה כזה רווח? אני לא כל כך בטוח. לא הפכתי את האוסף, ויכול להיות שזו הייתה טעות, לקטע כלכלי. אני לא מאשים אף יהודי שעושה את זה, אבל אני לא יכול לתהות לגבי הדיבור, לגבי התורים, אם לא היה רווח. מאוד אוהב, מכבד ומעריך את מה שאתה עושה דרך אגב. חשוב ממש.
תודה, כמה זוגות יש לך באוסף?
מלא
כמה
הרבה
תן מספר
עזוב, הרבה נעליים. לא ספרתי אף פעם. בשיא הרצינות. הייתה תקופה של כל שבוע נעל, היו שבועות של שלוש, הגזמה, טירוף בעיניים, פוסטים באינסטגרם לפני שלוש ארבע שנים, נעל, נעל, נעל, כזה וייב. עכשיו אחרי 7-8 שנים הבנתי מה מתאים לי יותר היום.
פיצחת את הדי.אן.איי של עצמך
כן, היום אני יותר בג'ורדן 1.
הזוג הכי נדיר שלך?
היה לי נייקי זום רביס (דריל רביס, הקווטרבק של הניו-יורק ג'טס) טריינר כזו, אחת הנעליים הכי נוחות שיש, לא קיבלה שום ריספקט, לא הוציאו לה אפילו דגם המשך. בשלב מסויים הוציאו אותה בגרסת דנים, מלא דיטיילים, יצאו רק 224 זוגות והיה לי את מספר 112. שאל אותי אם נעלתי אותה? ברור שלא. התלהבתי, הבאתי ושחררתי. גם האייר פורס אקרונים, מת עליה. הכפכף שאתה רואה עלי, 250 זוגות בכל העולם, סולייה של ג'ורדן 1 עם סמל של הכנפיים. מת עליה.
ואתה משתמש בה כנעל בית
כן
איך אתה עם ייזי
לא נוחות לי
אבל אומרים שנוחות זה כל הקטע שלהן
בחלק העליון יש תפרים כלפי פנים, שזה הדרך שלהם לחבר את האינוביישן לנעלי נוודים. אתה הולך עליה חלום, אבל האצבעות סובלות. הם לא מוציאים כרגע משהו שמרגש אותי. בהקשר הזה הגדולה של נייקי היא שהם באו ויצרו ז'אנר, מרצ'נדייז של גיבורי-על לגברים.
אתה יודע, אני לפעמים רוצה לקנות איזה נעל מטורפת ואז חושב…איפה אני אסתובב איתה, ברחובות המטונפים של תל-אביב?
סטורי אוף מיי לייף. אצלי זה יותר חמור, אני קונה נעליים ואומר עם זה אני אעלה רק על הבמה, ואז נהיות לך הרבה נעליים של "רק על הבמה", אבל אתה יכול לעלות כל פעם רק עם זוג אחד. אז אתה חושב את זה לא, את זה לא, בסוף אתה אומר כוסאמא של כולם, פותח קופסא של זוג פסיכי והולך איתם לארוחת צהריים. אני מסתובב בברלין הרחוב נקי, אני מסתובב פה בתל אביב, הרחוב לא נקי.
עזה
מילה! אין פה ביקורת, זו האמת. הרחובות בארץ הרבה יותר צרים לעומת ברלין, כאשר אנחנו מסתובבים שם כישראלים אנחנו הולכים הרבה יותר צמוד. שמע סיפור נדיר. הייתי בברלין 12 יום, בכל התקופה אני הולך עשרות קילומטים ברחובות עם סניקרס מטורפות ואף אחד לא דרך עלי חוץ מפעם אחת, בחור ישראלי שגם ישן בחדר שצמוד אלי. אני כדי-ג'יי ממוקם יחסית באזור מנוטרל ועדיין חוזר הביתה עם נעליים על הפנים.
