וירג'יל אבלו לא היה באמת מעצב אופנה. הוא היה קודם כל הוגה דעות, חוקר תרבות ופילוסוף של החיים. לאחר מכן הוא היה מוזיקאי, מעצב גרפי, ארט-דייקטור, איש תקשורת, אוצר, ייזם, פעיל חברתי ומהפכן, כאשר ההכשרה המקצועית שלו היא בכלל הנדסה אזרחית ואדריכלות. הוא היה איש משפחה, אדם צנוע וחבר למופת. הוא עבד על מיליון פרויקטים במקביל, כאלו שרק בעוד שנים יתפרסמו ויזכירו לנו איזה השפעה עצומה הייתה על תרבות הפופ. בין לבין הוא גם עיצב כמה טישרטים שאנשים ממש אהבו.

התואר שלו באדריכלות העניק לו אומנם כלים פרקטיים ליצירה, אבל אבלו התעניין באותה מידה בהומור, אירוניה ותאוריה של התודעה. הוא היה חוקר יצירות של אמנים אחרים, ובעיקר התעמק בחשיבה ובפילוסופיה מאחורי העבודה שלהם. הנטייה של אבלו לצלול לתוך השטחים האפורים של החיים, תמיד להסתכל על התמונה הגדולה ולנסות לייצר ממנה אנלוגיה על תחומים אחרים, הפכו אותו לתאורטיקן של אמנות קונספטואלית, למומחה של איקונוגרפיה גרפית ולמאסטר של אסטתיקה חזותית.

במהלך השנים אבלו גיבש לעצמו תוכנית עבודה, עקרונות בסיסים שעוזרים לייעל ולדייק את תהליך היצירה. הוא כינה אותם "דרכי קיצור" מאחר ולאמן מתחיל ייקח שנים להגיע לאותם למסקנות, ואילו הוא מפרסם אותם כדי שכל אחד יוכל להינות מהם כבר בתחילת הדרך. אלו שבעת החוקים של מעצב האופנה וירג'יל אבלו.

אוף וויט עד איקאה: שבע עקרונות עיצוב של מעצב האופנה וירג'יל אבלו

1. רדִי מֶייד – וירג'יל הושפע מאוד מהאמן הצרפתי מרסל דושאן, ומהעובדה שהוא הציב משתנה ציבורית בגלריית גרנד-סנטרל בניו יורק, כמייצג אמנותי. הוא מאוד אהב את הרעיון של יצירת אמנות שעושה שימוש פרובקטיבי בחפצים יומיומיים. המושג באנגלית הוא Readymade, כלומר השימוש בחפצים כאמנות כשהם מנותקים מהקונטקסט המקורי שלהם. הרעיון מרחיב בצורה משמעותית את החשיבה המקובלת אודות מה היא אמנות, בייחוד בעידן שבו המוצר והעיצוב שלו מקבלים משנה חשיבות.
   
2. "צורת דיבור" או "ציטוטים" – וירג'יל מודה שמדובר בנושא קצת לעוס, אבל שימוש בטקסטים, בהומור ואירוניה מגדירים את הדור הזה. למשל העובדה שפריט וינטאג' הוא יותר קול מפריט עכשווי. הרי כל תנועת הנורמקור נולדה על הבסיס הזה. זה גם מתחבר לרעיון של דושאן, אתה בעצם מטיל ספק ברצינות של אובייקט, על ידי שימוש בהומור ורגש. השימוש בטקסט מאפשר לו גם לעצב עם מקלדת במקום פוטושופ.
   
3. חוק 3% – כשוירג'יל מעניק פרשות חדשה לאובייקט קיים, הוא משנה אותו רק ב-3%. הוא צוחק על זה שהוא פשוט כבר התעייף מעיצוב, אבל האמת שהוא פשוט לא רוצה עוד נעל חדשה. היופי הוא לערוך משהו מהמקור שלו, אבל לא לזרוק לגמרי את הישן, אלא להעניק לו שינוי קל. אבלו מבטל את הרצון של אמנים מתחילים להיות אוונגרדים, להמציא משהו חדש. הוא טוען שזה זה בלתי אפשרי. עיצוב הוא קולקטיב שנע לאותה מטרה. אנחנו תמיד מתקדמים על בסיס יצירות שעוצבו לפנינו.
   
4. מוצר מוגמר הוא פשרה בין שני מושגים דומים או לא דומים – למשל בגדי רחוב כיוקרה. ככה הוא מודד את העבודה שלו, וזה הבסיס עליו נוצר מותג אוף-ווייט.
   
5. להשאיר סימנים של עבודה בתהליך (Work In Progress) – אבלו מדגיש כמה חשוב לא להיות פרפקציוניסט. רק ככה הוא אפשר לעצמו לעבוד על מיליון פרויקטים במקביל ועדיין לישון בלילה. הרי בסופו של דבר תהליך היצירה לא מפסיק, ואם אנחנו נכוון לשלמות, בסוף הפרויקט ייצא משהו שכבר ראינו בעבר. הטענה של אבלו היא שצריך לסמוך על המוח שלנו, והוא כבר יגיד לנו אם הפרויקט הסתיים. אמן צריך להביא אלמנטים של גולמיות לעבודה שלו, ואז להסביר בצורה פוסט-רציונלית למה הוא עשה את זה. את המסקנות הוא כבר ייתקן ביצירה הבאה.
   
6. פרשנות חברתית – האם אנחנו באמת זקוקים לעוד נעל? בגלל זה יש כל כך הרבה פחי זבל ומחזור, העולם סובל מצריכת יתר. תפקיד האמנים הוא להיות החושבים, לאתגר את הסדר הקיים. זה בסדר להגיד – לא, יש לנו מספיק מהכל. האמן צריך לשאול את עצמו איזו חידוש הוא מביא כדי שליצירה שלו תהיה זכות להתקיים עכשיו.
   
7. דיבור אל התייר והפיוריסט בו זמנית – העיצוב צריך לדעת לתקשר ולפנות לכולם. אבלו מבקש לחשוב על כל הידע שקיים באוניבסיטאות, הוא טוען שמדובר במטריקס. לעומת זאת יש אנשים אמיתיים בעולם, האמנים חייבים להתכתב איתם ולא רק להשאיר את הכל לעיצוב תיאורטי שלא משרת אף מטרה.

את כל הידע הזה וירגי'ל אבלו העביר בהרצאה מררתקת שהוא נתן בפקולטה לעיצוב של אוניברסיטת הרווארד בשנת 2017. בהרצאת המבוא נשמע שהרבה זמן האודיטוריום לא היה מפוצץ כל כך בסטודנטים. בסוף ההרצאה יש קטע קאלטי (1:09:30). סטודנט ביקש חתימה על הנעל שלו, וירג'יל השיב שהוא חייב לעוף ומוכן לחתום על 5 זוגות, ואז נעליים התחילו להתעופף מהקהל לכיוון הבמה, בזמן שוירג'יל הפגין את כישורי ההתחמקות שלו מפגיעות ישירות. אני לא יודע אם זה אחד מרגעי הגאווה הגדולים של אוניבסיטת הארווארד, אבל הוא כן הצליח להעביר את ההייפ והטירוף סביב היצירה של אבלו.

מי שקרא את הכתבה 7 עקרונות העיצוב של וירג'יל אבלו, התעניין גם בכתבה הזו:

וירג'יל אבלו: האיש שאחראי לתנועה החדשה בעולם הסטריט-וור