סיפור החיים של קירבי ז׳אן ריימונד מזכיר יותר טלנובלה טורקית מאשר סיפור חלום אמריקאי קלאסי. הוא כולל אמא שנפטרה בגיל צעיר, אבא חולה קשה, ילדות בשכונת עוני, שקרים, בגידות, איומים, חובות ודכאונות, אבל יש לו סוף טוב, לפחות כרגע.

המושיע של ריבוק הוא הקול הזועם של עולם האופנה: קירבי ז׳אן ריימונד

קירבי גדל באיסט פלטבוש בברוקלין, מדובר בשכונת מהגרים שמורכבת מיהודים, איטלקים, ג׳מייקנים, טרינידדים, דומיניקנים ואזרחים ממדינות האיים הקריביים. קירבי עצמו הוא בן למשפחה מהאיטי, זה אומר שסטייל היה מסביבו כל הזמן, הרבה צבעוניות וססגוניות ברחובות. הוא מעולם לא היה תלמיד מצטיין או משקיען גדול, הוא היה פרחח שכונות, ילד עם חוכמת רחוב שהיה צריך לשקר לגבי הגיל שלו כדי לקבל עבודה בחנות סניקרס. הוא בעיקר היה חייב לצאת לעבוד כדי להוציא את המשפחה שלו מעוני מחפיר.

חלם לעצב נעליים

בתור ילד קירבי נתקל לראשונה ב-אייר ג׳ורדן 11, הוא שמע על טינקר הטפילד ונדהם לגלות שיש מקצוע כזה מעצב נעליים, מאותו רגע היה ברור לו מה הוא רוצה לעשות כשהוא יהיה גדול. הוא פתח ספר טלפונים ומצא מקום שנקרא תיכון למקצועות העיצוב. הוא אהב שבית הספר מציע מגמה לעיצוב תכשיטים ונעליים. בתיכון המגמה נסגרה עקב חוסר ביקוש, אבל המורה של קירבי תפסה אותו לשיחה ואמרה לו שדווקא יש לו עין טובה לאופנה וכדאי שירחיב את הלקסיקון שלו, זו הפעם ראשונה שהוא שמע את המילה לקסיקון.

השיעור הראשון בענווה

בגיל ארבע עשרה הוא התחיל התמחות בחברה שסיפקה שירותים לבית האופנה של המעצבת קיי אונגר. מלבד להגיש קפה וביסקוויטים, באחד הימים אונגר בכבודה ועצמה תהתה מי זה הילד השחור הקטן שמסתובב במטה החברה. היא התחילה לדבר איתו ובסוף השיחה אמרה ״יש לנו הרבה מה ללמוד אחד מהשני״. קירבי מציין שזה השיעור הראשון שהוא קיבל בענווה. בגיל 16 הוא פתח את המותג הראשון שלו – Mary's Jungle. הוא הדפיס חולצות עם כיתובים ועבר מחנות לחנות כדי למכור אותן.

בגיל שמונה עשרה קירבי נרשם ללימודי מנהל עסקים באוניברסיטת הופסטרה בלונג איילנד. הלימודים עצמם לא תרמו לו יותר מדי, אבל זה היה צעד חשוב שעזר לו להיפתח לעולם. קירבי פגש שם אנשים שלא היה לו סיכוי להכיר באיסט פלטבוש. למשל השותף שלו לחדר היה נוסע בפרארי והיה חוזר כל סופ״שׁ הביתה במסוק. בסוף חופשת הקיץ, כאשר כל אחד היה מספר על החוויות שלו, קירבי שמע לראשונה שסטודנטים יוצאים לחופשת סקי באספן, הוא לא ידע שמקום כזה בכלל קיים.

תודעה שחורה

בנוסף לחברים החדשים שהכיר, הדיקאן של הלימודים והעוזרת שלו היו שחורים. הם החדירו בקירבי את המודעות לבעיית השחורים בארצות הברית. הם היו מכריחים אותו לצפות בהרצאות של מלקולם אקס, מרטין לות׳ר קינג, ובכל ארבע עשרה שעות של Eyes on the Prize, סדרת מופת שעוסקת בתנועה קידום זכויות השחורים בארצות הברית. לאקט הזה היה השפעה עצומה על התודעה החברתית של קירבי ועל הקריירה שלו בהמשך הדרך.

הבגידה הראשונה

בסיום הלימודים חברת ילדות הציעה לקירבי להקים ביחד מותג משותף. היא שיכנעה אותו להשקיע את החסכונות שלו במייזם וקירבי הסכים. הוא השקיע בחברה את מירב הזמן והכסף שלו, ובשלב מסוים כל הקירות בדירה שלו היו מכוסים בסקיצות של עיצובים חדשים. קירבי היה חסר ניסיון עיסקי בשלב הזה, ולאחר זמן מסוים שבו השותפה ניהלה את המותג, היא בחרה להכניס חבורה של משקיעים חדשים. החברה החדשים לא האמינו בחזון העיצובי של קירבי, הם ניפגשו איתו ואמרו לו בצורה הכי ישירה שהחברה תמשיך לפעול בלעדיו.

גישה תוביל להצלחה

מרוסק מהנטישה ובלי כסף קירבי עבר לעצב מעילי עור. הוא הצליח לקבל השקעה של 25,000 דולר וטס איתם לטורקיה כדי לחפש מפעל שייצר אותם. קירבי מצא את עצמו מסתובב במדינה זרה, מוסלמית, בזמן מהומות, בלי לדעת את השפה ומה בדיוק הוא מחפש. כשהוא מתוסכל ואבוד, באחת הסמטאות הוא נתקל במקרה במוכר עורות צרפתי. המזל של קירבי הוא שצרפתית היא שפת האם שלו, הוא שאל את המוכר אם הוא יוכל לייצר עבורו את המעילים, והבחור הצרפתי השיב שאין בעיה, והוא גם ישלח לו אותם בחינם.

קירבי ז׳אן ריימונד מעצב מעיל עבור ריהאנה

אחרי המסע בטורקיה, קירבי חשב לעצמו שהרבה דברים נלקחו ממנו בגיל צעיר, אבל יש דבר אחד שהיקום נתן לו בחזרה – גישה. היכולת להכיר ולתקשר עם אנשים, זה גם מה שיוביל אותו להצלחה. בשנת 2013 הוא זכה לראשונה לחשיפה גדולה דרך בן זוג של ידידה, כאשר מעיל צבאי שהוא עיצב הגיע ל-ריהאנה. היא צולמה איתו וכל הרשתות החברתיות פרסמו שמדובר בעיצוב של ריקרדו טישי. קירבי מיהר להתקשר לכל עיתונאי באופן פרטי כדי שיתקן את הידיעה. כאשר הם שאלו אותו בחזרה ״אז מה השם של המותג?״ הוא חשב שנייה ואז ענה – פייר מוס (Pyer Moss), השם של אמא שלו.

מפורסם ומרושש באותו הזמן

בשנת 2014 קירבי חבר לחברת השקעות בתמורה ל-70 אחוז מהמותג. השם שלו כבר היה מוכר, הוא עשה את התצוגות הכי גדולות, הכי מרעישות, אבל בפועל היה מרושש. החנויות לא שילמו לו על המעילים, הוא היה חייב הרבה כסף למשקיעים ואז גילה שבפועל חברת ההשקעות רימתה אותו ויש לו פחות מ-10 אחוז מהמותג שהוא הקים. באחד הראיונות הוא אמר ״אתה יודע כמה דפוק זה להיות מפורסם ומרושש באותו הזמן?״ בשנת 2015 הוא נכנס לדיכאון, הוא לא הצליח לישון בלילה והיה בחוסר וודאות לגבי העתיד הכלכלי והמקצועי שלו.

הקולקציה החשוכה והמכוערת של קירבי ז׳אן ריימונד

אם כל הדרמה הזו לא הספיקה, קירבי גילה שכל פעם שהשם שלו הוזכר זה היה בהקשר שחור. הוא הרגיש שהוא כל הזמן צריך להתנצל על מי שהוא, שהנוכחות שלו בעולם האופנה היא כמו אורח במסיבה שהוא לא הוזמן אליה. בשלב הזה הוא החליט שנמאס לו, ואם הוא לא מצליח למכור בגדים, אז לפחות שייעצב על פי האמונה שלו.

הוא הבין שאי אפשר לדבר על גזענות בצורה רגועה, ולכן רצה להראות שמתייחסים לשחורים כמו לחיות בכלובים. בעזרת החברה הקרובה אריקה באדו, הוא יצר קולקציה חשוכה ומכוערת שהדוגמנים הלכו בה על המסלול עם בגדים שכתוב עליהם I Can't Breath, כשברקע סירטונים של ברוטליות משטרתית נגד שחורים וקולות של סירנה.

I Can't Breath הוא הסלוגן של תנועת Black Lives Matter. הוא לקוח מתוך המילים האחרונות שאמר אריק גרנר לפני שנחנק על ידי שוטרים בניו-יורק בזמן מעצר בשנת ב-2014. באופן טראגי הם נשמעו שוב על ידי ג'ורג' פלויד שנחנק למוות באותה צורה בדיוק בשנת 2020.

קירבי ז׳אן ריימונד הופך מקורבן לאקטיביסט

הוא צילם סרט דוקומנטרי עם האייפון שלו בשם American, Also שמתאר כמה השחורים תרמו לתרבות האמריקאית הפופולארית. זה השלב שבו קירבי הפך מקורבן לאקטיביסט. הוא התחיל לכתוב מאמרים שבהם הוא דיבר על אמפתיה והבנה, הוא רצה לשנות את הנרטיב, לשבש את עולם האופנה.

כל המסע הזה הפך אותו למפורסם, אנשים התחילו לזהות אותו ברחוב, זה גם השלב שהוא התחיל לקבל איומי רצח מארגונים גזעניים כמו קו קלוקס קלאן. עיתונאים ועורכי אופנה שאלו אותו ״למה אתה צריך את זה? הרי אחד בעולם האופנה לא רוצה לשמוע את הדברים האלו…״

המושיע השחור של ריבוק

בשנת 2017 ריבוק הייתה מותג מת. חברת ענק עם היסטוריה מפוארת שלא עניינה אף אחד. הבאלגן והרעש שקירבי יצר סביבו גרם למנהלים בריבוק להבין שאולי הוא יכול להיות הפיתרון. הם יצרו איתו קשר. קירבי השיב שהוא לא רוצה רק לעצב בגדים, אלא לקבל ליין על שמו כמו של קניה ווסט באדידס. המנהלים ענו שזו בדיוק המטרה ושהוא יקבל חופש יצירתי מוחלט. בנוסף הם גם ישלמו לו המון כסף. הדבר הראשון שקירבי עשה עם הכסף הוא לקנות בחזרה את המותג פייר מוס. הוא הגדיר את הרגשת הבעלות כאילו פתאום האסיר מנהל את הכלא.

מותג עם משמעות

לאחר מכן הוא חיבר בין פייר מוס לריבוק. עבור ריבוק המנומנמת זה לא הייתה זריקה של רענון חבית נפץ. היא פתאום הפכה לחברה עם ערך, עם משמעות, היא קיבלה את כל מה שקירבי נלחם עבורו כל השנים וזה היה הרבה מעבר להייפ או מגניבות. קירבי עיצב מחדש את ה-אינסטה פאמפ פיורי, החזיר את הלוגו האיקוני שלה למרכז הבמה, ויצר קולקציה אמיצה, צבעונית ונועזת. הוא הביא לריבוק חותמת אישית ברורה, ולראשונה מזה הרבה שנים ריבוק קיבלה משהו שהיה חסר לה המון זמן – אותנטיות.

קירבי ז׳אן ריימונד הוא הקול השחור של עולם האופנה

קירבי מעיד על עצמו בכל הזדמנות שהוא שונא להתראיין ומתעב פרסום, ולמרות זאת הוא הפך לקול השחור והזועם של עולם האופנה. הוא מקפיד שכל הדגמנים בתצוגות שלו יהיו שחורים בלבד. בקולקצייה האחרונה שלו, הוא דאג שתהיה מקהלת גוספל שתשיר בלייב על הבמה.

במקביל לעבודה שלו בתור מעצב, הוא פתח ארגונים כמו Yout Friends In New York ביחד עם תאגיד Kerig במטרה לתת הזדמנות שווה לאמנים שחורים צעירים. הוא ביסס את עצמו כאיש חזון עם גישה אמיצה, כמנהיג ואקטיביסט חברתי עם להט. יש לו קול ייחודי שניער את עולם האופנה, והוא האיש הנכון להפיץ את המורשת של ריבוק ואת הדגמים האיקונים שלה.

בספטמבר 2020 ריבוק מינתה את קירבי להיות המעצב הראשי של המותג.